רב פפא מימלח מלוחי
בבא מציעא פ ע"א
"היכא דלא שני בה, מאן משלם? - אמר רב פפא: דנקיט פרשא משלם. רב שישא בריה דרב אידי אמר: דנקיט מנא משלם. והלכתא: דנקיט מנא משלם. ואי דוכתא דמחזקי גונדרי - תרוייהו משלמין".
ופירש רש"י: "דנקיט פרשא - מרדע, הוא משלם, שלא כוון את הפרה יפה, ועל ידי שעיוות את השורה של מענה - נשבר הקנקן. דנקיט מנא - קנקן. משלם - שהעמיק יותר מדאי בארץ.
והלכתא דנקיט מנא משלם - שאילו לא העמיקו יותר מדאי לא היה נשבר בעיוות השורה.
ואי דמחזקא בגונדרי - שהיה ידוע להם בהר שמעלה אבנים וצונמא וטרשין. תרוייהו משלמים - שהיה להם להזהר מאד, ובדבר מועט שעיוות אף המנהיג הוא נשבר, והוי דבר המוטל בספק".
דעת רב פפא שהעיקר אינו האוחז בכלי המחרשה עצמו, אלא מי שמנהיג את הבהמה המושכת ואשר בידו מקל מַלְמַד הַבָּקָר (שופטים ג, לא).
רב פפא לשיטתו שהמנהיג והמכוין את הספינה הוא העיקר, במסכת כתובות דף פה ע"א: "תפסוה אינהו, רב פפא מימלח מלוחי (רש"י: מנהיגה בעוגין שלה), רב הונא בריה דרב יהושע ממתח לה באשלא, מר אמר: אנא קנינא לה לכולה, ומר אמר: אנא קנינא לה לכולה".
רב פפא עצמו גם הוכתר למנהיג וראש הישיבה אחר רבא רבו (איגרת רב שרירא גאון צט).
אולם אין הלכה כרב פפא.
אמרו במסכת שבת דף נה ע"א: "רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל, אתאי ההיא איתתא קא צווחה קמיה, ולא הוה משגח בה. אמר ליה: לא סבר ליה מר: (משלי כא, יג) אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה? אמר ליה: שיננא, רישך בקרירי, רישא דרישיך בחמימי; הא יתיב מר עוקבא אב בית דין. דכתיב: (ירמיהו כא, יב) בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה' דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ (מעלליהם) [מַעַלְלֵיכֶם] וגו' ".
ופירש רש"י: "רישך בקרירי - אני שאני רבך איני נכוה, אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך, ואב בית דין - יכווה בחמין. דכתיב בית דוד וגו' - לא ענש אלא מי שבידו לשפוט".
גם במעשה זה טען שמואל שלמרות היותו הדיין החשוב, אין האחריות נופל עליו אלא על המנהיג אב בית הדין שמשבט יהודה.
וכתב תוספות מסכת בבא בתרא דף י ע"ב: "עליונים למטה ותחתונים למעלה - פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפרק במה בהמה (שם דף נה.) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה א"ל רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו' ".
טענתו של שמואל לא נתקבלה בשמים. למרות דתני רבי שמעון בן יוחאי: (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה כו, ה) "כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה", הדרג הַמְּבַצֵּעַ אינו רשאי להפיל את האחריות על ההנהגה בטענה של "ראש קטן".
