חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר

בבא מציעא פב-פח

1. באיזה עניין נזכר:

א. אברהם, יצחק ויעקב עם שלמה המלך בכפיפה אחת?
ב. "אחיי ורעיי" שאינם בני אדם?
ג. (לא בעבד שאוזנו נרצעת) עונש באוזן מחמת עבירה שעבר אדם באוזן?
ד. היישובים עכבריא ובירי (=עכברה וביריה של ימינו?)?
 

2. מי הוא זה ואיזה הוא:

א. שחרף גדולתו לא עמד בכל אמות המידה של הראוי להיות שליח ציבור בימים הנוראים?
ב. האמורא, שידע לאיזה שבט הוא משתייך?
ג. שהוצג כ "yes man", בניגוד לעמיתו, שלא הלך בתלם כלל וכלל?
ד. שקרא את הפסוק מ"אשת חיל": "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה", למרות שבאותו שלב בחיים אשתו נטשה אותו?
ה. ששמר על אנשי מקומו גם זמן רב אחרי פטירתו?
ו. שברוב נאמנותה והערצתה לבעלה המנוח כינתה בכינוי מעליב את אחד מגדולי התנאים?
ז. שנאמר עליו שבכה, ולא באדם קא עסקינן?
ח. 11 תלמידי בית המדרש למורים שהיו – לכל היותר - בגיל בית הספר היסודי?
ט. שגם אם לא נמנה עם שבט לוי, נטל את ידיהם של שלושה ישראלים...?
י. שלא זכה להיקרא "הרב דוקטור, אלא "דוקטור" בלבד...?
יא. שקיווה ל... פחות ממאוורר וזכה ל... מיזוג אוויר?
 

3. מה המשותף ל:

א. פרהגונא, פרונקא, חומץ בן יין?
ב. רב כהנא, רבי אבהו, יעקב אבינו, אדם הראשון?
ג. רבי שמעון בן גמליאל, בני בתירא, יונתן בן שאול?
 

4. השלם:

א. "כל המלמד את בן....... תורה....... ויושב בישיבה של מעלה".
ב. "וכל המלמד את בן... ..... תורה אפילו הקב"ה..... גזירה........ בשבילו".
ג. "אסתירא............ קיש..... קריא".
ד. "גדול שלום שאפי' הקב"ה...... בו".
 

5. שונות:

א. מבחינה כלכלית, לאיזה בעל בית עדיף לפועל להשכיר את עצמו – ליהודי צדיק או ליהודי בינוני? נמק את בחירתך.
ב. האם זכור לך מקרה, שבו באה לידי ביטוי ה"סייעתא דשמיא" שיש לתלמיד חכם?
ג. הייתכן, שבשעת הקראת שמות התלמידים בתלמוד תורה בתחילת השיעור התברר, ששמותם של הכול זהים זה לזה? מהו ההסבר לכך?
ד. ציין "מדויק" או "בלתי מדויק": התולעת, שיצאה מאוזנו של רבי אלעזר בהיותו שוכב מת בעליית ביתו, היתה בגדר עונש על היעדר מחאה שלו על פגיעה בכבודו של צורבא מרבנן.
ה. לא כל סיפורי חז"ל מסתיימים בנימה של "והם חיו באושר ובעושר כל ימי חייהם". אחד מהם נסב על בן בנו של רבי טרפון. לְמה הכוונה?
ו. לאחר עשיית דיאטה נבדקת התוצאה בעיקר בהישקלות במשקל. מי צם ובדק את עצמו ב...תנור חם?
ז. "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כ"א, ל): היכן בענייננו מודגם לכאורה מסר הפוך: לכאורה אין לה' - כביכול - יכולת עמידה מול בן אדם מסוים?
 

תשובות

1. באיזה עניין נזכר:
א. השוכר פועלים ולא פסק עימם מראש את תנאי סעודתם "אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב", פ"ג. באמצע המשנה.
ב. "באורתא אמר להו (=רבי אלעזר ברבי שמעון לייסורים) אחיי ורעי בואו", בצפרא אמר להו זילו מפני ביטול תורה, פ"ד: 1 אחרי ההתרחבות.
ג. כשראתה אלמנתו של רבי אלעזר ברבי שמעון תולעת יוצאת מאוזן גווייתו שבעלייה, הוא נגלה אליה בחלום והודיעה, שכך עלתה לו מחמת שלא מחה בחייו כהלכה על דברי זילות בתלמיד חכם, פ"ד: באמצע העמוד.
ד. כשרצו רבנן להביא לקבורה את רבי אלעזר ברבי שמעון, לא הניחו להם בני עכבריא (=מקום משכבו) לעשות כן לרגל הברכה ששררה שם בזכותו. יום אחד היו טרודים בני המקום, ושלחו רבנן לבני בירי כדי שיביאוהו לקבורה, פ"ד: מתחת לחצי העמוד.

2. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. רבי יוחנן, שלא היה בעל זקן {"דהדרת פנים (רש"י: זקן) לא הויא ליה"}, פ"ד. מתחת לאמצע.
ב. רבי יוחנן: "...אמר להו אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא", פ"ד. 5 לפני ההתרחבות הראשונה.
ג. רבי אלעזר בן פדת, ש"כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייע לך", בניגוד קוטבי לריש לקיש, ש"כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא וכו'", פ"ד. 5 למטה ואילך.
ד. המדובר ברבי אלעזר ברבי שמעון, שאשתו גילתה יום אחד, שהוא מזמין עליו את הייסורים ו"אימרדה" והלכה לבית אביה, פ"ד: 2 מתחת להתרחבות.
ה. "דכל שני דהוה ניים רבי אלעזר ברבי שמעון בעיליתיה לא סליק חיה רעה למתייהו", פ"ד: מתחת לאמצע העמוד.
ו. אלמנתו של רבי אלעזר, שבעקבות הצעת נישואין שהציע לה רבי השיבה לו: "כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול?!" פ"ד: בשליש התחתון.
ז. "דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי", פ"ה. 7 מתחת להתרחבות הראשונה.
ח. אותם ינוקי, שרבי חייא לימד חמישה מהם חמישה חומשי התורה ושישה מהם שישה סדרי משנה, בהועידו אותם ללמד את הילדים האחרים עד שיחזור, פ"ה: 8 מתחת להתרחבות.
ט. רבי חייא, שהקים בבוקר את שלושת האבות ונטל את ידיהם, פ"ה: 11 למטה.
י. שמואל ירחינאה, שהיה, בין השאר, רופאו של רבי, לא הסתייע בידו להיסמך על ידו, שכך כתוב היה בסיפרא דאדם הראשון: "שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי", פ"ה: 2 למטה.
יא. כאשר רבי שמעון בן חלפתא סבל ביותר מהחום וביקש מבתו לנפנף עליו במניפה, נשבה הרוח והשיבה את נפשו, פ"ו. 8 למטה.

3. מה המשותף ל:
א. שלושתם "מככבים" בסיפור על רבי אלעזר ב"ר שמעון, שמחמת העניין שגילה אצל פרהגונא אחד (=ממונה של המלך) בשיטה לזיהוי גנבים, נקרא על ידי בית המלך לבצע את המשימה הזאת בעצמו, בטענה "קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא" (=קורא האיגרת הוא יהיה השליח). בעקבות הצלחתו הרבה בכך, שלח לו רבי יהושע בן קרחה: "חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה?", פ"ג: בסוף השליש העליון.
ב. "שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון", פ"ד. מעל אמצע העמוד.
ג. "שלושה ענוותנין הן", פ"ד: בשורה האחרונה.

4. השלם:
א. "כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה", פ"ה. 3 מתחת להתרחבות השנייה.
ב. "וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו", פ"ה. 4 מתחת להתרחבות השנייה.
ג. "אסתירא בלגינא קיש קיש קריא", פ"ה: 9 למעלה.
ד. "גדול שלום שאפי' הקב"ה שינה בו", פ"ז. 1 מתחת להתרחבות.

5. שונות:
א. מפסק דינו המחמיר של רב נגד רבה בר בר חנן, שסבלים שברו את חבית היין שלו, משמע שעדיף להיות שכיר של צדיק, שהרי ממנו נדרש לנהוג לפנים משורת הדין! פ"ג. 5 לפני סוף הפרק.
ב. ר' אלעזר ב"ר שמעון הורה לאסור כובס שהחציף לו פנים. עקב כך הוצא אותו כובס להורג, ומשנקפו על כך מצפונו של רבי אלעזר הודיעו לו: "אל ירע בעיניך, שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים", פ"ג: 9 לפני ההתרחבות.
ג. לאחר גילוי פקפוק של חלק מרבנן במהימנות פסיקתו של רבי אלעזר ברבי שמעון בהלכות נידה, הוא הכריז, שאם פסק כהלכה יוולדו כל הילדים הנוגעים בדבר זכרים. לאחר שאכן כך בדיוק קרה, קראו ההורים את שם ילדם על שמו, כך שבאותו מקום עשויה הייתה להיפתח כיתה, שבה כל הילדים נקראו באותו שם – אלעזר, פ"ד: 9 אחרי ההתרחבות.
ד. בלתי מדויק: הדבר קרה מחמת היעדר מחאה מספקת ("ולא מחאי כדבעי לי")! פ"ד: מעל אמצע העמוד.
ה. רבי הבטיח לבן בתו של רבי טרפון את בתו לאישה, אם יחזור בו מדרכו הרעה, ואכן הוא אומנם נענה לו, אך "איכא דאמרי נסבה וגירשה איכא דאמרי לא נסבה כלל כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה", פ"ה. בהתרחבות השנייה.
ו. ר' זירא צם שלוש מאות צומות משלוש סיבות שונות, ולאחר כל שלושים יום היה נכנס לתנור חם, כדי לבדוק את עצמו, פ"ה. 5 למטה.
ז. הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה, כדי למנוע מאברהם סבל מיותר לאחר הימולו, דא עקא שכל זה "לא עזר לו" לנוכח דבקותו של אברהם במצוות הכנסת אורחים, פ"ו: 9 למטה.

המחבר מוכן ברצון לשלוח את החידון ישירות לדוא"ל הפרטי, ואף ישמח לקבל הארות והערות. את הבקשה יש להפנות ל [email protected]