הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אם תימצי לומר"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא צו ע"א
שאל משותפין, ונשאל לו אחד מהן, מהו?
כולו בעליו בעינן והא ליכא,
או דלמא: מההוא פלגא דידיה מיהא מיפטר?
שותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן, מהו?
כולו שואל בעינן - וליכא,
או דלמא בההיא פלגא דשיילי מיהת מיפטר?
1.
רמב"ם הלכות שאלה ופקדון פרק ב הלכה ח:
שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן וכן השותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן ה"ז ספק אם היא שאלה בבעלים אם אינה,
לפיכך אם מתה אינו משלם
ואם תפסו הבעלים אין מוציאין מידם,
פשע בה הרי זה משלם.
הרמב"ם סובר שהבעיות לעיל נשארו בגמרא ללא תשובה - "בעיה דלא איפשיטא".
2.
מגיד משנה הלכות שאלה ופקדון פרק ב הלכה ח:
[ח] שאל מן השותפין וכו'. דבר של שותפין. וכן השותפין ששאלו. פרה לחרוש בה קרקע של שותפות לשון רש"י ז"ל
ובעיי דלא איפשיטו נינהו ופסק בהן ז"ל כדרכו בשאר תיקו האמורים בגמרא.
הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כאן לפי שיטתו, שיש לפסוק בכל "תיקו" בש"ס שהנתבע פטור מלשלם, וגם, שאם התובע תפס את הכסף שמגיע לו לדעתו - אין מוציאים מידו.
2.1
הערה: נראה לי, שהוא לא משתמש בביטוי "המוציא מחברו עליו הראיה" כי לא מדובר כאן בספק שבעובדה אלא בספיקא דדינא.
2.2
מדבריו משמע שאין הבדל בין אם מדובר בבעיה בגמרא שלא נפשטא - "בעיה דלא איפשיטא" - ובין אם מדובר בבעיה שהגמרא עצמה מסכמת ב"תיקו".
3.
הדין לגבי פשיעה:
ומ"ש ז"ל פשע בה השומר ה"ז משלם. אף על פי שפשיעה בבעלים פטורה ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלים אם לא דעתו ז"ל שהפושע הוא כמזיק כמ"ש בביאור פ"ב מהלכות שכירות וכיון שהוא כמזיק ואין שם ראייה ברורה לפטרו חייב לשלם. וכבר כתבתי שחלקו עליו ז"ל:
4.
הגמרא בסוגיה שקדמה לקטע הסוגיה שלעיל:
בעי רמי בר חמא: שאלה לרבעה מהו?
כדשיילי אינשי בעינן - ולהכי לא שיילי אינשי,
או דלמא: טעמא מאי - משום הנאה, והאי נמי הא אית ליה הנאה?
שאלה ליראות בה מהו?
ממונא בעינן - והאיכא,
או דלמא ממונא דאית ליה הנאה מיניה בעינן, וליכא?
שאלה לעשות בה פחות מפרוטה מהו?
ממונא בעינן - ואיכא,
או דלמא כל פחות מפרוטה לא כלום היא?
שאל שתי פרות לעשות בהן פרוטה, מהו?
מי אמרינן: זיל בתר שואל ומשאיל - ואיכא,
או דלמא: זית בתר פרות, וכל חדא וחדא ליכא ממונא?
5.
רמב"ם הלכות שאלה ופקדון פרק ב הלכה ט:
השואל את הבהמה בבעלים לרבעה או להראות בה או לעשות בה פחות משוה פרוטה או ששאל שתי פרות לעשות בהן שוה פרוטה הרי כל אלו ספק שאלה בבעלים.
הרמב"ם סובר שהבעיות שהעלה רמי בר חמא נשארו ללא תשובה - "בעיה דלא איפשיטא".
5.1
אבל בהלכה זו הרמב"ם לא מפרש את ההשלכה ההלכתית כפי שהוא מפרט בהלכה לעיל שבסעיף 1. ואולי הוא מסתמך על ההלכה הקודמת שלו - פרק ב הלכה ח - שהובאה בסעיף 1 לעיל. [אלא שיש לשאול, מדוע הרמב"ם לא הביא את סדר השאלות בגמרא לפי הסדר שהם הובאו בגמרא].
6.
לחם משנה הלכות שאלה ופקדון פרק ב הלכה ט:
או ששאל ב' פרות לעשות בהן שוה פרוטה וכו'.
אף על גב דהך בעיא לא שייכא אלא את"ל בפחות משוה פרוטה אינו כלום כדכתב שם רש"י ז"ל בפרק השואל
דאי פחות משוה פרוטה ממון למה שאל ב' פרות לעשות שוה פרוטה
הוא מסביר שהשאלה האחרונה בגמרא לעיל בסעיף 4 תלויה בשאלה שלפניה בגמרא. היא מתקיימת רק אם נקבל את אחד הצדדים, ש"בפחות משוה פרוטה אינה כלום".
6.1
מבנה כזה של שאלות בגמרא מוגדר בש"ס כ"אם תימצי לומר".
7.
א"כ לדעת רבינו ז"ל דכל את"ל פשיטותא הוי היה לו לפסוק דפחות משוה פרוטה אינו ממון בודאי ולא בספק
והכלל הוא, שהרמב"ם פוסק תמיד כאותה דעה שעליה נאמר "אם תימצי לומר...", ולפי זה הרמב"ם היה צריך לפסוק בסוגייתנו "דפחות משוה פרוטה אינו ממון בודאי ולא בספק".
8.
והוא מיישב:
י"ל דכי אמרינן את"ל פשיטותא הוי היינו היכא דאמרו בגמרא
אבל היכא דלא אמרו בפירוש אף על גב דהוא מוכרח מכח הסוגיא לא הוי פשיטותא ואדרבה אמרינן דלהכי לא אמרו בגמרא בפירוש כי היכי דלא ליהוי פשיטותא וכן ראיתי בהר"ן ז"ל אף על פי שאיני זוכר כעת מקומו וכ"כ מהר"י קארו ז"ל באבן העזר בהלכות גירושין:
הכלל, שהרמב"ם פוסק תמיד כאותה דעה שעליה נאמר "אם תימצי לומר...", מתאים רק כשהגמרא עצמה מנסחת במפורש את הביטוי "אם תימצי לומר...".
9.
מכאן ניתן להסיק שאת הביטוי "אם תימצי לומר..." שיבץ בסוגיה "עורך הגמרא" על מנת להכריע באופן ודאי את השאלה ההלכתית שעליה נקבע "אם תימצי לומר...". ומכיוון שבסוגייתנו לא מנוסח במפורש הביטוי "אם תימצי לומר" הסיק הרמב"ם, שהשאלה נשארה בספק.
