סקר
לקראת סיום מס' שבת





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

סוגיה כוותיה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא צז ע"א

 

מרימר בר חנינא אוגר כודנייתא בי חוזאי, נפק לדלויי טעונה בהדייהו, פשעו בה ומית.
אתו לקמיה דרבא, חייבינהו.
אמרו ליה רבנן לרבא: פשיעה בבעלים היא!
איכסיף.
לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק.
הניחא למאן דאמר פשיעה בבעלים פטור - משום הכי איכסיף,
אלא למאן דאמר חייב - אמאי איכסיף? -
לא מיפשע פשעו בה, אלא איגנובי איגנוב, ומתה כדרכה בי גנב הוי.
ואתו לקמיה דרבא וחייבינהו,
אמרו ליה רבנן לרבא: גניבה בבעלים היא! אכסיף.
לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק.

משמע מהסוגיה שההלכה היא "פשיעה בבעלים פטור".

ראה מה שכתבנו על כך לעיל - לפני 2 דפים, ובעיקר להלן בסעיף 4 שמתייחס לסוגייתנו - בבא מציעא דף צז.
מסכת בבא מציעא דף צה:

בגמרא:

איתמר, פשיעה בבעלים.
פליגי בה רב אחא ורבינא;
חד אמר: חייב, וחד אמר: פטור...

1.
תוספות מסכת בבא מציעא דף צה עמוד א:

איתמר פשיעה בבעלים - פסק ר"ח דפטור מטעם דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל
אף על גב דהוי חומרא לגבי מפקיד

הכלל הוא שבמחלוקת בין רב אחא ורבינא הלכה כמיקל.

1.1
אלא, שלכאורה, בדיני ממונות - כבסוגייתנו - מה שמוגדר קולא לצד אחד יהיה חומרא לצד השני.

2.
על כך הוא עונה:

מכל מקום חשיב קולא לפטור המוחזק
כדאמרי' ספק ממונא לקולא

דנים לגבי אותו אדם שנחשב "מוחזק".
למעשה יוצא, שמפעילים כאן את הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה" [וקצת קשה לי, מדוע הוא לא מזכיר ביטוי זה אלא רק את הביטוי "ספק ממונא לקולא"].

3.
הוא מביא הוכחה לפסיקה לקולא בסוגייתנו לא בגלל כללי ההכרעה בספקות - כלעיל בסעיפים 1-2 - אלא מבחינת תוכן הדברים:

ויש להביא ראי' לדבריו דבפ' העור והרוטב (חולין דף קיח:) פליגי רב ורבי יוחנן וסבר רבי יוחנן דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו וקיימא לן כר' יוחנן
ומיהו למאי דמוקי התם דפליגי בסברא אין ראיה
ועוד דאפשר למ"ד מקרא נדרש לפניו או אין נדרש לא אמרינן כן בכל מקום

הוא מוכיח מסוגיות שונות ש"פשיעה בבעלים פטור".

4.
והוא מקשה:

ומה שהקשה בהאומנין (לעיל בבא מציעא דף פא:)
וכן לקמן בפירקין (בבא מציעא דף צז.) אלא למ"ד פשיעה בבעלים חייב אמאי איכסיף

מ"סתמא דגמרא" לעיל בדף פא ולהלן בדף צא משמע שהגמרא פוסקת "פשיעה בבעלים חייב".

5.
והוא מיישב:

לא משום שכן הלכה אלא שלא יקשה לדידיה מאמוראים ראשונים.

כנראה, שהוא מתכוון לומר, שהגמרא רוצה ליישב דין מסויים [במחלוקת בין רב אחא ורבינא] גם לפי דעת "אמוראים ראשונים" אע"פ שאותה דעה.

5.1
יתכן שלפי דבריו יוצא שבדרך כלל אי אפשר להוכיח הכרעת הלכה מכך שה"סתמא דגמרא" מתייחסת ודנה לפי דעה מסויימת, והאם סותר לכלל שהלכה כמי ש"סוגיה כוותיה" וסותר לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר