שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
אנן מזרעא דיוסף קא אתינן
אחר שיהושע אמר לבני יוסף ללכת ל"יער" =להתחבא, ענו לו: "לא ימצא לנו ההר", כלומר: אין אנו מתייחסים לשטח ההוא כאל יער שאפשר להחבא בו, אלא כאל הר רגיל, שניתן להשאר בו חשופים לעין כל, אלא שהוא אינו די גדול לנו (תפא"צ), ואין אנו חוששים מעין-רעה.
יהושע התפלא מדוע הם מתריסים כך נגד חשש אמיתי ושאל: מדוע אינכם חוששים מעין-רעה? אמרו לו בני שבט יוסף: לא, אין אנו חוששים! כיון שאנו מזרעו של יוסף הצדיק באים, שלא שולטת בהם עין הרע. כי עין נקיה, כשל יוסף הצדיק, שאינה תרה אחר מראות אסורים, ואינה מבקשת להשביע את עצמה במראות שאינם ראויים, עין שזכתה לכזו שלמות, אינה מקרינה נזקים ואינה קולטת נזקים מבחוץ (ישראל קדושים ו: "וי'").
אמנם יהושע בן נון ידע את יחוסם של שבט יוסף, וגם ידע את הכלל שאין עין הרע פוגעת בזרעו של יוסף הצדיק. אף על פי כן שאל, כי הגנה זו מפני עין הרע אינה באה בתורשה סתמית ואוטומטית, ואינה יכולה לפעול אצל מי שאינו מיישֵׂם את דרכו של יוסף הצדיק, ואינו מחובר לאילן שהצמיח את יוסף וממשיך להצמיח את זרעו.
על כך אמרו לו בני השבט: "אנו מחוברים למעלתו הפנימית של יוסף הצדיק, ומשם נובע כוחנו, ושם נמצא סוד החסינות שלנו מפני עין הרע, כי אנו מזרעו של יוסף ומהנקודה הפנימית של מידת הקדושה של יוסף, הנקראת "מדת היסוד".
יוסף הוא "אֲסֵפָה", מפני שהוא הכח הצובר אליו את כל המעלות, כולל אותן בתוך עצמו, וממנו חוזר ומשפיע על כולם. כמו גרעין של פרי, הצובר בתוכו את כל התכונות של האילן, ויש בכחו להצמיח עוד ועוד אילנות עושים פרי. לכן הדגישו "אנן מזרעא דיוסף קא אתינן", כלומר: אנו שומרים על כח קדושה הנושא אופי של גרעין הזרע, שאינו חי לעצמו, אלא מעניק בטוב-עין לאחרים, כפי שעשה יוסף, שפירנס את כל ישראל, ועל כן נקראו על שמו (סנהדרין יט/ב), וטוב עינו של יוסף היתה זכותו להנצל מפגעי העין הרע. ממילא גם מי שאינו מתייחס לזרעו של יוסף, כגון שהוא כהן וממילא ודאי אינו מזרע יוסף, אבל משתדל לאמץ לעצמו את טוב עינו של יוסף, רשאי להסתופף בצל החוסים בזכות יוסף ומוגנים מעין הרע, שהרי כל ישראל נחשבים כזרעו (סנהדרין יט/ב), וגם הוא יכול לומר בפה מלא: "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא" (ברכות נה/ב). יוסף בטוב עינו יסכים ברצון לגונן גם עליו. כי כתלמיד של יוסף, הממשיך את דרכו הטובה, הוא באמת נחשב כאחד מבניו האמיתיים.
