מסרים ברורים / רפי זברגר

בבא מציעא קטו ע"א-ע"ב

הרקע

המשנה השניה בדף עוסקת באיסור לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל.(דברים כ''ד, ו'). רחים ורכב הם הכלים לטחינת חיטים לשם עשיית קמח. מדובר בשתי אבנים, התחתונה קבועה ונקראת ריחים, והעליונה ''רוכבת'' וסובבת על התחתונה, והגרעינים נטחנות ביניהן, נקראת רכב. 
אומרת המשנה: החובל את הרחים עובר משום לא תעשה, וחייב משום שני כלים, שנאמר: לא יחבל ריחים ורכב, ולא ריחים בלבד אמרו, אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש, שנאמר: כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל . 
ריחיים בזמן המשנה, היה ''כלי בסיסי'' של האדם לשם עשיית הלחם. התורה מצווה את המלווה, לבל ייקח כלי זה בתורת משכון, וכן כל כלי הנצרך ל''אוכל נפש''. 
 

הנושא

בתחילת הגמרא ישנה מחלוקת על כמה איסורים עובר המלווה, אם לקח את הריחים ואת הרכב בתורת משכון. 
רב הונא סובר שעובר על שלושה לאווין: 1) רֵחַיִם 2) רָכֶב 3) כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל , ואילו רב יהודה סובר כי עוברים על שני הלאווין הראשונים, אך על הלאו השלישי אינו עובר, ומסביר: כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל – לשאר דברים הוא דאתא. 
מפרש רש''י: הלאו של כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל מתייחס לדברים אחרים של אוכל נפש ולא לריחים ורכב. 
הגמרא מביאה מחלוקת נוספת בין אביי ורבא, ורוצה לתלות מחלוקת זו במחלוקתם של רב הונא ורב יהודה. מחלוקת אביי ורבא נוגעת לקרבן פסח. שם יש פסוק המתאר את ''מצב הקרבן'' הנדרש בעת אכילתו: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ... (שמות י''ב, ט'). יש שלושה חלקים למצווה : 1) לא לאכול נא (לא מבושל) 2) לא לאכול מבושל 3) לאכול צלי אש. המחלוקת היא במקרה והקרבן שהיה גם נא וגם מבושל (אולי חצי חצי), לפי רבא לוקה שלוש מלקויות – כל שלושת החלקים המתוארים לעיל, ולפי אביי לוקה רק שתים ולא לוקה על החלק השלישי ( כִּי אִם צְלִי אֵשׁ) , ומסביר אביי: אין לוקין על לאו שבכללות. מפרש רש''י: מצווה זו של אכילת פסח כאשר הבשר צלוי באש, כולל בתוכו גם את האיסורים שלא לאכול "נא" ולא לאכול "מבושל". שהרי בשר צלוי, אינו מבושל ואינו נא, ולכן אין לוקין על לאו כזה. הגמרא מנסה לומר כי אביי סובר כמו רב יהודה, ורבא סובר כמו רב הונא.  
 

מהו המסר?

אין לוקין על לאו שבכללות בגלל שהוא כולל לאוין אחרים, ואינו מוגדר חד חד ערכי. מלמדת אותנו התורה בעיקרון זה, כי יש להיות ברורים ומוגדרים בכל נושא, בוודאי בעונשים שאנו מטילים על אנשים. אין להטיל עונש במשפט כוללני שאינו מפרט בדיוק על מה מדובר. ככלל, יש להשתדל לדבר ולהעביר מסרים ברורים ונהירים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]