ולך תהיה צדקה / רפי זברגר

בבא בתרא יא ע''א

הקדמה

ממשיכים בנושא מצוות הצדקה, הפעם על ה''רווחים'' הגדולים למקיימים מצווה זו. 
 

הנושא

מעשה במונבז המלך (מלך בסוף ימי בית שני, התגייר והקפיד לקיים מצוות) שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו: אבותיך גנזו והוסיפו על שלהם, ואתה מבזבזם. 
מונבז המלך חילק מאוצרות המלך לאנשים עניים בזמן שהיה בצורת בארץ, ובכך גרם לכעסם של בני משפחתו כלפיו. טענתם הייתה שהוא ''מבזבז'' את ממון המלוכה, בעוד שאבותיו הוסיפו [גנזו] לאוצרות המלך. 
ענה להם מונבז המלך, מספר תשובות, אשר כולן באותו עיקרון, ומתוארות בטבלה הבאה:



מונבז המלך ''לא התבלבל'' וענה לבני משפחתו בגאון ובגאווה על טענתם. הוא היה שלם עם עצמו, והיה בטוח שעושה את המעשה הנכון בזמן הנכון. למרות ש''בזבז'' את אוצרות המלך, ראה בכך זכות גדולה לעזור לחלשים, לסייע לנדכאים, ולתת לעניים. הוא ביסס את טענתו, והשווה בין מעשה ''ארצי'' / ''חומרי'' לבין מעשה שיש לו משמעות רוחנית וערכית גדולה מאוד. 
 

מהו המסר?

אדם ''מגיע לשמים'' עם ה''חבילה'' שארז במשך חיו. אין הכוונה לחבילת הדולרים הטמונים בחשבונות הבנקים שלו, גם לא מדובר על נכסים שאגר בחיו, נכסים ניידים ונכסי דלא ניידי. הכוונה למעשים הטובים שעשה, לעזרה שנתן לאחרים, לכתף התומכת שלו בנדכאים וכן הלאה. זו אמורה להיות השאיפה שלנו במשך החיים, האתגר המתמשך בכל שנותינו ותקופות חיינו בעולם הזה. אחרים יכולים לגנוז עוד ועוד אוצרות, אך אנו נשאף לגנוז ''אוצרות נפשות'', "דברים שעושים פירות", נכסים השמורים ''לעצמנו'' ושמורים עמנו ''לחיי העולם הבא''.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]