קנה לך חבר / רפי זברגר

בבא בתרא  ל ע''ב

הקדמה

בדפים אלו דנה הגמרא בכל מיני מחלוקות על רקע בעלות על הנכס, ומביאה מקרים וסוגים שונים של מחלוקות. היום נדון באחד המקרים. 
 

הנושא

ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא? פתיח זה מופיע בחלק גדול מן המקרים, בו טוען בן אדם לחברו: מה אתה עושה בקרקע שלי? מדוע אתה יושב כאילו שהקרקע שלך, אבל באמת, טוען השני לבעלות. 
עונה לו המחזיק: מפלניא זבינתיה ואכלתיה שני חזקה. קניתי קרקע זאת מפלוני, מאדם אחר, ולאחר מכן ישבתי בקרקע שלוש שנים, המהוות "שנות חזקה", ומכיוון שעברה תקופה כזאת ארוכה, זרקתי את השטר המוכיח את פעולת הקניין אותו ביצעתי עם פלוני. 
ענה לו המערער: פלוני גזלנא הוא. פלוני שאתה טוען שקנית ממנו, אינו אלא גזלן. 
משיב לו המחזיק: והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך, ואמרת לי זיל זבין. והרי יש לי עדים, שבאתי להיוועץ אתך בקנייה זו, ואתה ייעצת ואמרת לי לקנות מאותו פלוני. אם כן, לא ייתכן שהוא גזלן. 
עונה לו שוב המערער: השני נוח לי, הראשון קשה הימנו. מסביר המערער: בכוונה ייעצתי לך לקנות את הקרקע מאותו פלוני, למרות שלא הוא ולא אתה בעלים של הקרקע, כיוון שאני העדפתי להתדיין איתך, ולא עם פלוני שהוא ''אדם קשה'' ולא נוח. אם כן, מסביר המערער: אני חוזר לטענתי שאני הבעלים, והעדים הללו אינם מקנים לך זכות בקרקע. 
רבא פסק, וכך גם נפסק להלכה, כי טענה זו של המערער, שפלוני גזלן [ויש לו עדים על כך], אינה מתערערת כאשר הוא עצמו ייעץ לקונה לקנות מאותו גזלן, כיוון שהטענה ''השני נוח לי, הראשון קשה הימנו'' מתקבלת.  
 

מהו המסר?

ניתן להסביר את הטענה ''השני נוח לי, הראשון קשה הימנו'' במספר אפשרויות:
1. האדם השני מוגדר כאדם ''קשה'' לכולם. אדם גס רוח, אינו בוחל באף אמצעי לרמוס, לדרוך ולפגוע בזולת.
2. הקשר הבינאישי בין המערער לאדם השני "לא מי יודע מה", וכבר זמן רב שהם לא מסוגלים לדבר זה אל זה.   אבל האדם השני מסתדר לא רע עם אנשים אחרים, ואין לו ''בעיה כללית'' של קשר עם אנשים.
נראה, שניתן להשתמש בטענה של ''השני נוח לי הראשון קשה הימנו'' בשתי האפשרויות לעיל. גם אם האדם הראשון ''קשה עם כולם'', וגם אם זו רק בעיה בקשר האישי ביניהם, בכל מקרה זו ''טענה קבילה'', ומתקבלת בבית דין.
אנו נלמד מכאן מסר חשוב ומשמעותי של חשיבות יצירת קשר. לא תמיד זה הולך, לא תמיד ניתן ''לחבר בין שני אנשים'' ולומר להם להיות חברים, וזה ''הגיוני ומתקבל על הדעת''.
בכל מקרה, השאיפה שלנו היא ''להיות בצד השני''. למצוא את הבן אדם, איתו אנו יכולים ליצור אמון מלא, וקשר בלתי אמצעי. איתו נוכל להרגיש מצוין, לשמוע ולהשמיע כל טענה, ללא חשש ''כיצד יגיב'' ואיך נסתדר איתו. חבר במלוא מובן המילה, המוכן לעמוד לצדינו, לסייע בכל עת ובכל שעה, ללא תנאי וללא מגבלות, ו...עם חיוך בפה . על חבר כזה מציעה המשנה (אבות, א', ו'): ..קנה לך חבר.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]