שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל

ה' ברך את אברהם בכל

בדברים גשמיים, לא יכולים להיות כללים מוחלטים, ומה שטוב לאחד יכול להיות פחות טוב לאחר. בקשר לזאת קבע רב חסדא: לי באופן אישי ומיוחד, בנות עדיפות יותר מבנים. אמר ולא פירש!
מדוע טובות לו הבנות? כי רב חסדא היה ראש ישיבה נכבד ועשיר (מו"ק כח/א), ויכול היה לבחור לעצמו חתנים את בחירי תלמידיו, אבל בנים אי-אפשר לבחור.
כמו כן יכול היה רב חסדא להעדיף בנות, כי הוא התחתן בגיל מאד צעיר (קידושין כט/ב), והמתחתנים בכזה גיל מצליחים לבנות בית טבעי ומושלם, בלי רתיחות מיותרות, ובכזה בית אמורות הבנות ללכת בתלם (משכ"ח ויקרא יב/ב).
בת ההולת בדרכי הוריה, מסיבה להם רוב נחת, ומאפשרת להם חיי סיפוק ושלווה.

"וה' ברך את אברהם בכל"

מה זה "בכל"? שלא היתה לאברהם בת! כי אילו היתה לו, היה אברהם נאלץ להשיא אותה לכנעני, מתוך שאפשרות אחרת לא היתה לו, ולהשאירה רווקה גם כן לא בא בחשבון, על כן במקרה המיוחד של אברהם, עדיף היה לו שלא נולדה לו בת. עוד מבואר לעיל שהבנות הינן סיבת המריבות בעולם (ב"ב טז/ב).

התכונה הבסיסית של בנות מוגדרת בחז"ל כ"דעתן קלה" (שבת לג/ב). אנו אמנם זקוקים להן - לרעיה ולאמא, לשותפה ולהדדיות, אבל בית המתנהל על טהרת הבנים, אמור להוציא סחורה איכותית יותר מבית שבנות מוסיפות בו את הנושאים המענינים אותן. כמו כן להיפך - אם הבית הינו על טהרת הבנות, אמרו חז"ל: "אוי לו למי שבניו נקבות" (פסחים סה/א. ב"ב טז/ב). כלומר: אחר שנולדו בבית זה הרבה בנות, אם הצטרפו גם כמה בנים, הרי שהם התחברו לאוירה השוררת שם, והבנים הינם קצת בנות, ממילא הפך האבא להיות מוגדר "בניו נקבות".

כאן מבואר שמאברהם אבינו נחסכה עגמת נפש זו, שיראה את בניו עומדים ליד הראי, או משוחחים על אודות ביגוד ושאר נושאים שמענינים בנות.

בת היתה לאברהם 'בכל' שמה

ברכת אברהם היתה מושלמת לגמרי, שהיתה לו גם בת, ומעתה אין כל מחסור בביתו. עם הבעיה של נישואין יצטרך אברהם להתמודד, אבל לא יתכן לעשות שלמות על ידי חסרון.

זה יסביר מדוע הסכים האב להכפיל את מתנת בתו. החכמים הסתייגו מהוכחה זו ושאלו: גם בת לא החסיר הקב"ה מאברהם, ומתוך כל סוגי השלמויות שהיו לו, גם בת לא חסרה, אבל האם זו הוכחה שהיא עדיפה מבן? אלא קביעה זו, מתאימה לכלל: מצווה לזון את הבנות, וקל-וחמר לבנים העוסקים בתורה, וממילא הקובע שצריך לפרנס את הבנים, מלבד מעשה החסד שהוא עושה, הוא גם מקיים את העולם כפשוטו, כי אם הוא לא יזון את לומדי התורה הצעירים, הם לא יוכלו להמשיך לעסוק בתורה, אלא יצטרכו לעזוב את בית המדרש ולתור אחר מזונות ומחיה, והרי העולם עומד על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן (שבת קיט/ב). גם חכמי התורה של הדור הבא תלויים בדרדקים אלה שהולכים עתה לבית רבן, ו"אם אין גדיים - אין תיישים". על כן מצוה רבה ונכבדה לזון את הילדים הצעירים, והיא עדיפה על פני כל מעשה אחר שאפשר לעשות בממון, אפילו אם לשם כך תצטרכנה הבנות לרעוב.

זהו רעב זמני של בנות אחדות, שגם הן תרווחנה בבוא היום, כשיהו להם אחים תלמידי חכמים, נשואי-פנים ונכבדי עדה.

הפקפקן ירצה לטעון שחכמי התורה ייצאו מתוך בתים שיש בהם הורים, השולחים את ילדיהם לתלמוד תורה, אבל בבית של יתומים, אין ברירה אלא להוציא את הנערים הצעירים להתפרנס, שידאגו לפרנסתם.

כאן מבואר עד כמה יש לשלול טיעון זה, דווקא בגלל הדאגה לחכמי התורה של הדור הבא, ולא נסמוך רק על בתים שההורים שולחים אל ילדיהם לתלמוד תורה. שהרי נאמר: "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (נדרים פא/א). מאחר ובני עניים אינם מחוברים אל החומרניות, אם יהיה זה עני ויתום, הוא אמנם מסכן כפול, אבל ביחס ללימוד התורה, הוא נחשב כבעל מעלה כפולה, וחלילה לבזבז גרעין תורני משובח כזה, בגלל כמה פרוטות שיכולות להביא איזושהי רווחה זמנים לבנות הרעבות.

הן גם רעבות אח גדול בתורה, אלא שהן עדיין אינן יודעות מזה, אבל חכמי התורה כן יודעים מזה, ולכן מאלצים את הבית העני להמשיך לזון גם את הבנים.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)