מי הם בני טובים? / חנן חריף
בבא בתרא קט ע"ב
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
הפרק "יש נוחלין", העוסק בדיני ירושה, מגיע מטבע הדברים לעסוק גם בענייני משפחה ושידוכים. בכל הנוגע לעניינים אלו, ובניגוד למקובל בימינו, התפיסה המסורתית ביחס לדרך הנכונה לבחירת בן/בת זוג מדגישה את מרכזיות הייחוס וההתאמה המעמדית בין בני הזוג, ופחות מכך את הפן הרומנטי בקשר ביניהם.
כך קובע ר' אלעזר: "לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה, שנשא בת יתרו, יצא ממנו יהונתן (= הכהן במקדש מיכה. ראו שופטים, פרקים יז-יח); אהרן, שנשא בת עמינדב, יצא ממנו פנחס". הסיבה לכך שבן בנו של משה היה לכהן עבודה זרה נעוצה, על פי ר' אלעזר, בכך שמשה נישא לבת יתרו שהיה, כידוע, כהן מדיין. אהרן, לעומתו, נישא לבת עמינדב – אחות נשיא שבט יהודה, ולכן זכה ונכדו היה ללוחם נגד עבודה זרה, ודווקא זו הקשורה לבנות מדיין!
לפי עמדה זו יש משמעות מרחיקת לכת לבחירת המשפחה שעמה (!) מתחתנים (כמאמר בנות ירושלים המיוחסות המחוללות בכרמים בט"ו באב וביום הכיפורים – "תן עיניך במשפחה!").
אף שבתורה מוצג יתרו כדמות חיובית ביותר, כאן הוא משמש דוגמה למי שלא ראוי לאדם כמשה להתחתן בו. למעשה, יתרו נתפס בדרך כלל כגר צדק, וכמי שנטש את אמונתו ככהן מדיין באמרו "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים!" (שמות יח, יא). למרות זאת, אין הוא עונה על הגדרתו הסתומה של ר' אלעזר ("טובים"), הגדרה שעמינדב, חותנו של אהרן, עונה עליה בהחלט למרות שאין אנו יודעים עליו דבר מלבד העובדה שהיה אביו של נחשון, נשיא שבט יהודה, משמע בן למשפחה מיוחסת בשבט יהודה.
מעמדו של הגר, לפי עמדה זו, איננו משתווה למעמד המשפחה המיוחסת. הטובים, אם כן, הם המיוחסים, אלו שלא דבק בהם רבב. כך פוסק הרמב"ם בעקבות דברים אלו ודומים להם:
"לא ישא אדם בת עמי הארץ, שאם מת או גולה, בניו עמי הארץ יהיו [מכיוון ש]אין אימן יודעת כתר התורה. ולא ישיא בתו לעם הארץ, שכל הנותן בתו לעם הארץ [נחשב] כמי שכפתה ונתנה לפני הארי (...) וכן ישיא בתו לתלמיד חכם, שאין דבר מגונה ולא מריבה בביתו של תלמיד חכם" (יד החזקה, הלכות איסורי ביאה פרק כ"ב הלכה לב).
בדברים אלו ניכר היחס השלילי אל 'עמי הארצות', והביטוי החריף שלו, לפחות להלכה, בכל הנוגע לענייני נישואין. אך בעוד הרמב"ם מעניק הסבר רציונלי לעניין – החשש פן יהיו בניו "עמי הארץ", נראה כי הסוגיה לא נזקקת לנימוקים מסוג זה, ומסתפקת בפגם שבעברו של יתרו – "שפיטם עגלים לעבודה זרה" – ללא התייחסות להכרתו בא-להי ישראל ולהצהרת האמונה הנרגשת שלו.
