הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
בתר דשמעה מרב... סברה"; "אמר רב... אמר רב"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא לט ע"א
אמר רבא אמר רב נחמן: מחאה שלא בפניו הויא מחאה.
איתיביה רבא לרב נחמן, אמר ר' יהודה: לא אמרו שלש שנים, אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה, וילכו ויודיעוהו שנה, ויבא לשנה אחרת;
ואי ס"ד מחאה שלא בפניו הויא מחאה, למה לי למיתי?
ליתיב התם אדוכתיה ולימחי!
התם עצה טובה קמ"ל, דניתי ונשקול ארעא ופירי.
מדקא מותיב ליה רבא לרב נחמן, מכלל דלא סבירא ליה דמחאה שלא בפניו הויא מחאה,
והאמר רבא: מחאה שלא בפניו הויא מחאה!
בתר דשמעה מרב נחמן סברה.
מבנה הסוגיה:
נדגיש בסוגייתנו כמה עניינים [וביטויים] עקרוניים כלליים:
1.
אמר רבא אמר רב נחמן: מחאה שלא בפניו הויא מחאה.
רבא אומר הלכה בשם רבו- רב נחמן
2.
איתיביה רבא לרב נחמן, אמר ר' יהודה: לא אמרו שלש שנים, אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה, וילכו ויודיעוהו שנה, ויבא לשנה אחרת;
ואי ס"ד מחאה שלא בפניו הויא מחאה, למה לי למיתי?
ליתיב התם אדוכתיה ולימחי!
רבא עצמו מקשה על רב נחמן.
2.1
מצינו עוד 2-3 מופעים בש"ס שרבא אמר הלכה בשם רב נחמן ואחר כך הקשה עליו. אמנם שם מדובר שלא הקשה בלשון "איתיביה" אלא בלשון "רכה" יותר של "אמר לו רבא...".
הערה: לא נבדק בהקשר לחכמים אחרים!
2.2
אם נאמר שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." משמעו [בדרך כלל] שתלמיד אמר בשם רבו הלכה שהתלמיד עצמו גם מסכים לו כיצד בסוגייתנו רבא עצמו מקשה על רב נחמן, הרי גם הוא עצמו "אישר" את הדין!
2.3
אבל אם נאמר שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." משמעו [בדרך כלל] שתלמיד "רק" מסר הלכה בשם רבו אבל אין הכרח שהתלמיד עצמו מסכים לאותה הלכה, אזי ברור מדוע בסוגייתנו רבא יכול להקשות על רב נחמן.
3.
הגמרא - רב נחמן? - מיישבת:
התם עצה טובה קמ"ל, דניתי ונשקול ארעא ופירי.
4.
הגמרא מניחה הנחה לצורך פתיחה לקושיה של סתירה בדברי רבא עצמו:
מדקא מותיב ליה רבא לרב נחמן, מכלל דלא סבירא ליה דמחאה שלא בפניו הויא מחאה,
מכך שרבא הקשה על רב נחמן משמע שרבא לא סובר כרב נחמן.
"מדקא מותיב" - מופע יחידאי בש"ס.
בפרוייקט השו"ת נמצאו בסה"כ - 18 מופעים אצל הראשונים והאחרונים...
5.
הסתירה:
והאמר רבא: מחאה שלא בפניו הויא מחאה!
6.
מתרצת הגמרא:
בתר דשמעה מרב נחמן סברה.
כלומר, אחרי שרב נחמן יישב את קושיית רבא - בסעיף 3 - רבא חזר בו מקושייתו וקבע את ההלכה שבסעיף 5.
6.1
"בתר דשמעה מ... סברה" - 7 מופעים בש"ס.
7.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף לט עמוד א:
ה"ג אמר רבא אמר רב נחמן מחאה כו' - ואף על גב דאותביה רבא לרב נחמן שיטת גמרא היא בהרבה מקומות כן והכי פי' כי שמעה רבא מרב נחמן להך מילתא דאמרינן בה אמר רבא אמר רב נחמן איתיביה הך תיובתא ורב אשי שסידר גמרא הוא דקאמר אמר רבא אמר רב נחמן וגם מפרש הקושיא אחרי כן שהקשהו.
רב אשי הוא זה שכתב את הביטוי "אמר רבא אמר רב נחמן" אחרי שרבא קיבל את
תרוצו של רב נחמן.
7.1
כלומר מהלך הסוגיה כפשוטו לא משקף את הסדר העובדתי-כרונולוגי.
7.2
מכך ברור שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." משמעותו בדרך כלל שהתלמיד מסכים לדעת רבו וכלעיל בסעיף 2.2
ראה גם בשוטנשטיין הערה 13.
8.
ביטויים דומים בש"ס לביטוי "בתר דשמעה מרב נחמן סברה":
"הדר ביה"; "בתר דבעיא הדר פשטה"; "הא מקמי דשמעה הא לבתר דשמעה".
8.1
ויש להבהיר:
הדגש בביטוי שבסוגייתנו הוא כפי שמודגש ברשב"ם - לעיל בסעיף 7,
ואילו משמעות הביטוי "הדר ביה" [וכנראה כך גם לגבי שאר הביטויים שבסעיף 8] הוא, שבאמת החכם אמר הלכה שאחר כך הוא עצמו חזר בו, ואילו בסוגייתנו רבא בתחילה לא אמר בשם רב נחמן אלא רק דן איתו.
והביטוי "אמר רבא אמר רב נחמן" נקבע בזמן מאוחר יותר, אלא שרב אשי - עורך הגמרא - שיבצו בתחילת מהלך הסוגיה.
