צונמא דארץ ישראל
בבא בתרא כט ע"ב
"צונמא במה יקנה? אלא באוקומי בה חיותא ומשטחא בה פירי".
סיפר רעי הרב יחזקאל גרינואלד שהוא שהה עם הרב צבי יהודה בעת אישפוזו, ושאלה אותו אשה זקנה בעלת חסד אם יש לו בנים, וענה לה: בודאי, יש לי בנים רבים! כוונתו היתה כמובן לבני הישיבה, שהרי "אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (מסכת סנהדרין דף יט ע"ב). עוד סיפר ששאלו הרב מה למד, וענהו מסכת גיטין. צהל הרב ואמר הרי התוספות בעמוד הראשון בגיטין מזכיר שרבי אבא הוה מנשק כיפי דעכו! ומדוע נישק דוקא אבנים ולא את עפר הארץ? אלא שהיה מחבב לא רק את האדמה הפוריה, אלא אפילו אבנים של ארץ ישראל, על אף שאינן מצמיחות דבר!
אמרתי לרעי הלא דברים הראשונים והאחרונים שסיפרת, חד הם. שהרי אמרו שצונמא אינו נקנה כשדה המצמיח פירות, אלא רק באופן יעודו – בשטיחת הפירות עליו כשנצרכים להבשילם ולהמתיקן. כמו שאמרו לקמן (מסכת בבא בתרא דף סט ע"א) "ולא [מכר] את התבואה התלושה מן הקרקע - ואף על גב דצריכא לארעא", ופירש רשב"ם: "דצריכא לארעא - לשטחה בשדה לאחר קצירה להנפח התבואה מריח הקרקע ולייבש". בייעוד זה שבחן של אבני ארץ ישראל. אף פְּרִי בָטֶן כך הוא, יש המולידים אותם, ויש המגדלים אותם לתורה למצוות וליראת שמים.
