אל יאוש / רפי זברגר

בבא קמא יט ע"א

הקדמה

למדנו בדף י''ז על מחלוקת חכמים וסומכוס לגבי "צרורות". זהו מקרה בו הבהמה מהלכת, ותוך כדי כך, אבנים "קופצות" מתחת לרגליה ומזיקות לחפצים של אדם אחר. חכמים אמרו במשנה הראשונה של הפרק, כי הבעלים של הבהמה משלמים חצי נזק, ובגמרא שם ציטטנו את דעתו של סומכוס החולק על חכמים וסובר כי משלמים על ''צרורות'' נזק שלם.
בדינם של חכמים יש להעיר, כי למרות שאנו מוצאים דין ''חצי נזק'' רק ב''קרן'' [נזק שהבהמה עושה ''שלא כדרכה'' – נזק ע''י הקרן, זו רק דוגמא לנזק ''שלא כדרכה''], אומרים חכמים, שלמדנו את ההלכה של תשלום "חצי נזק בצרורות", מדין ''הלכה למשה מסיני'' [דין שהועבר אלינו, דור אחר דור, ממשה רבינו ששמע זאת מפי הקדוש ברוך הוא, בעת קבלת התורה בהר סיני, ואין לכך ''רמז'' בתורה עצמה]. 
 

הנושא

שואל רב אשי בדף שלנו: יש שינוי לצרורות לרביע נזק, או אין שינוי לצרורות לרביע נזק? 
כדי להבין את שאלתו של רב אשי נרחיב מעט במספר נושאים:
1. כפי שהזכרנו בהקדמה, נזק של ''קרן'' מוגדרת כנזק ''משונה'', כלומר נזק שנעשה ע''י בהמה ''באופן לא רגיל''. ''התנהגות'' הבהמה בעת עשיית הנזק, אינה ''התנהגות מאפיינת'' של בהמות. חכמים קוראים לכך ''משונֶה'', כלומר התנהגות משונָה. במקרים אלו של ''משונה'' קבעה התורה לחלק בין שור תם לשור מועד. בשתי הפעמים הראשונות של ''התנהגות משונה'' זו, ועשיית נזק בעקבותיה, בעל הבהמה משלם על נזק של בהמתו רק חצי מערך הנזק השלם. בפעם השלישית שהבהמה מזיקה בדרך זו, היא כבר נקראת ''שור מועד'' המחייב את בעל הבהמה לשלם נזק שלם.
2. השאלה של רב אשי הינה רק לשיטת חכמים המוזכרת בהקדמה, הסוברת כי יש לשלם ב''צרורות'' חצי נזק, אך לא מהטעם של ''משונה'' כמו בדין קרן, אלא מהטעם של ''הלכה למשה מסיני'' כפי שהוזכר בהקדמה. 
3. שאלתו של רב אשי בעצם מצרפת את שני הנושאים יחדיו: ''צרורות'' ו''משונה''. רב אשי מנסה לבדוק, האם גם בדין ''צרורות'' שם דין חצי נזק נובע מ''הלכה למשה בסיני'', אפשר ''להלביש'' גם את דין ''משונה'' ולומר, כי כאשר ה''צרורות'' מבוצע באופן משונה, [דוגמא שמביא רש''י כאן: בעטה ברגלה, ומחמת "ביעוט" זה, התיזה "צרורות" ושברה כלים] יש להחיל את דיני ''קרן'' ולהפחית את תשלום הנזק לחצי. אם מפחיתים את דין ''צרורות'' לחצי, התוצאה היא שתשלום בעל הבהמה הוא רבע מערך הנזק, שהרי "התשלום המקורי'' של דין ''צרורות'' הוא חצי נזק, ולכן, אם נחצה גם אותו לשנים, נקבל שבעל הבהמה ישלם רק רבע מהנזק. 
הגמרא עונה לשאלת רב אשי מדבריו של רבא במקום אחר. רבא מסתפק גם בנושא ''צרורות'' ושואל: יש העדאה לצרורות, או אין העדאה לצרורות? מכוח שאלה זו מסיקה הגמרא לגבי שאלת של רב אשי: מכלל דאין שינוי.
נסביר: כפי שהסברנו בסעיף 1 לעיל, שור תם משלם חצי נזק, ושור מועד משלם נזק שלם. לאור כך, שואל רבא, האם בדין ''צרורות'' יש דין של שור מועד? כזכור, ''צרורות'' אינו משלם חצי נזק בגלל שהוא ''שור תם'' אלא מכוח ''הלכה למשה מסיני''. לכן, מסתפק רבא, האם כאשר ''צרורות'' ייהפך להיות ''מועד'' , כלומר, השור יגרום נזק ב''צרורות'' שלש פעמים רצופות, האם נהפוך שור זה להיות שור מועד ולשלם כפול, כלומר נזק שלם [שהרי ''צרורות'' באופן ''בסיסי'' משלם רק חצי נזק]? מן העובדה שרבא מעלה אפשרות ש''צרורות'' ישלמו נזק שלם, לכאורה ניתן לפשוט בבירור את שאלתו של רב אשי. שהרי לפי רב אשי, תשלום ''צרורות'' נע בין רבע נזק כאשר הוא ''נזק משונה'', לחצי נזק כאשר הוא ''נזק רגיל''. אך לפי רבא, התשלום נע בין חצי נזק ב''צרורות'' של ''תם'' לבין נזק שלם בצרורות ''מועד''. ההנחה הבסיסית היא, שאין אפשרות ל''שלוש רמות של תשלום'' רבע נזק, חצי נזק ונזק שלום, לכן, לפי רבא ברור לחלוטין שאין תשלום של רבע נזק, אלא רק חצי נזק, ואם כן נוכל לפשוט את בעיית רב אשי מכלל דאין שינוי – כלומר, אין דין ''משונה'' בצרורות, ואף פעם לא ישלמו רבע נזק. 
לכאורה ''הוכחה מוחצת'' ואין מקום לשאלתו של רב אשי, אך לא. הגמרא דוחה את ההוכחה ומשתמשת במנגנון של ''אם תמצי לומר'': אם תמצי לומר ''אין שינוי'' – יש העדאה או אין העדאה. הגמרא בעצם ''מחברת'' את שתי הבעיות של רב אשי ושל רבא יחדיו, באופן הבא: הספק של רב אשי כזכור, האם יש דין ''משונה'' ב''צרורות'' או לא. אם אמנם נאמר שהספק של רב אשי נפשט, ונאמר כי אין דין ''משונה'' ב''צרורות'', ואף פעם לא ''יורדים'' לתשלום של רבע נזק ב''צרורות'' , אז, ורק אז, נוכל להסתפק בשאלתו של רבא, האם יש העדאה לצרורות, כלומר, האם ניתן להגיע לדין של ''נזק שלם'' בצרורות, כאשר הוא מבוצע על ידי אותה בהמה שלוש פעמים באותו אופן. 
 

מהו המסר?

נוכל ללמוד מתשובת הגמרא, כי ''אין להתייאש''. לכאורה, תשובת הגמרא הייתה כל כך ''מוחצת'', ראיה ברורה משאלתו של רבא, כי אין להסתפק בשאלת רב אשי, אך לא – מצאנו דרך, מצאנו שיטה בה נוכל לאחד בין שתי השאלות יחדיו.
מסר חשוב לחיים: גם כאשר המצב נראה ''על הפנים'', לכאורה אין מוצא, הכול נראה לא טוב, גם במצב זה אין להתייאש. יש להמשיך ולנסות, להמשיך ולחפש דרכי מוצא לפתרון המצב. ''אם תרצו אין זו אגדה''.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]