מקשה ומתרץ / רפי זברגר

בבא קמא  כא ע"א

הקדמה

למדנו במשנה בדף י''ט על מזיק של ''שן'', שברשות הרבים פטור. אבל, אם נהנית – משלמת מה שנהנית. וממשיכה המשנה שם להרחיב בנושא: כיצד משלמת מה שנהנית? מפרטת המשנה את התשובה בשני מקרים:
1. אכלה מתוך הרחבה [שלפני החנויות, מקום המוגדר כרשות הרבים] – משלמת מה שנהנית, מצידי הרחבה – משלמת מה שהזיקה.
2. מפתח החנות [רשות הרבים] – משלמת מה שנהנית. מתוך החנות [רשות היחיד] – משלמת מה שהזיקה
 

הנושא

הגמרא מביאה מחלוקת בין רב [זהו שמו] לבין שמואל, כיצד משלמת מה שהזיקה. לפי רב, אם הבהמה נמצאת בתוך הרחבה, אבל מפנה את ראשה הצידה, לכיוון רשות היחיד [בלשון הגמרא ''מחזרת''] . ושמואל חולק וסובר שגם ב"מחזרת" משלמת מה שנהנית בלבד. לדעתו, רק אם הבהמה ''עזבה'' את הרחבה, והלכה כולה לצידי הרחבה, שם אין הגדרה של רשות הרבים, ולכן ''משלמת מה שהזיקה'' .
רב נחמן בנו של יצחק מקשה על המקרה האחרון במשנה: כיצד נוכל להסביר ולהעמיד את המקרה: מפתח החנות משלמת מה שנהנית? מספרת הגמרא: הוא מותיב לה והוא מפרק לה – רב נחמן הקשה ושאל, והוא גם זה שמתרץ. 
הוא מעמיד את המשנה במקרה מסוים, שהבהמה עומדת בקרן זווית. מדובר שיש מבוי [רחוב קטן] הפתוח למבוי גדול, והחנות נמצאת בפתחו של המבוי הקטן, ואז כאשר הבהמה יוצאת לגמרי מתוך הרחבה ונכנסת למבוי הקטן, דרך החנות המדוברת, ואז, מכיוון שכבר לא נמצא ברשות הרבים – חייב לשלם את מלוא הנזק.   
 

מהו המסר?

יש מספר פעמים בגמרא את המצב שבו המקשן שהיקשה קושיא, הוא גם זה ש''עונה לעצמו''...
ניתן להסביר מצב זה בכמה אפשרויות:
1. המקשן ידע על התשובה כבר בזמן שאלתו, ורק רצה ''לחדד את השומעים''.
2. המקשן באמת לא ידע תשובה בעת השאלה, אך תוך כדי בירור עצמי ובחינת המצבים השונים, ''צץ'' לו פתרון.
נראה שיש ''לעודד'' את השואל, להגיע ל''תשובות עצמיות'' על שאלותיו. אופן זה מפתח את רמת הדיון, מנהל אותו בכבוד, ומביא את האדם להפנים ולהכיר בתשובותיו הוא
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]