סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1022

"אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אין אומרים קדוש היום אלא על היין הראוי להנסך ע"ג המזבח"

בבא בתרא צז ע"א

הגמ' מאריכה לבאר מה היתה כוונתו של רב זוטרא בשמו של רב למעט. בין השאר נא' בסוג' כך: אם נאמר שכוונתו למעט יין מזוג במים, שעליו א"א לקדש, משום שא"א לנסך אותו ע"ג המזבח, לא יתכן, שהרי התבאר להדיא שלגבי כוס של ברכה יש עדיפות ביין מזוג.

הרב מטצ'ובין בספרו "דובב מישרים" בסי' צ"ב אות ב' משתמש בדברי גמרתנו כדי ליישב קוש' יפה אותה מק' הגאון בעל השואל ומשיב על דברי רבינו חננאל במס' תענית. במס' תענית דף י"ז. מובאת ברייתא בזה"ל "ת"ר כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים אסור לשתות יין כל אותו היום, במכיר משמרתו ואינו מכיר משמרת בית אב שלו, אסור לשתות יין כל אותה שבת, כהן שאינו מכיר לא משמרתו ולא משמרת בית אב שלו אסור לשתות יין כל השנה", הברייתא מתייחסת לכך שלכהן ששתה יין אסור לעבוד עבודה, כהן שאינו מכיר את משמרתו, הוא אינו יודע מתי הקביעות של משפחתו לעבוד בביהמ"ק, אסור לו לשתות יין לעולם, שהרי יתכן שבאמצע העבודה יחסר כהן, וכיוון שהוא לא מכיר את משמרתו בהחלט יתכן שהמשמרת העובדת כרגע היא המשמרת שלו, והוא יקרא לעבודה, והוא לא יוכל לעבוד, ולא יתכן שעבודת ביהמ"ק תהיה בטלה משום שאחד מהכהנים שתה יין, ולכן אסור לכהן שאינו מכיר את משמרתו ומשמרת בית אביו לשתות יין כל השנה כולה.

בגמ' מתבאר שדין זה נוהג גם בזמן הזה, שהרי אנו מאמינים שמהרה יבנה ביהמ"ק ושוב יתכן שברגע שיבנה המקדש יזדקקו לאותו כהן שהרי הוא אינו מכיר את משמרתו ומשמרת בית אביו, ואם הוא יהיה שתוי הוא לא יוכל לעבוד. ממשיכה הברייתא ואומרת: "רבי אומר, אני אסור לשתות יין לעולם" וכפי שרש"י מסביר גם כהן שכן מכיר את משמרתו אסור לו לשתות היום יין שמא יבנה המקדש וישתנה סדר המשמרות ושמא יעבדו כולם בחנוכת הבית בבת אחת ונמצא כהן זה ששתה מנוע מלעבוד, אבל ממשיך רבי ואומר מה אעשה שתקנתו קלקלתו, תקנת הכהנים בזמה"ז לשתות יין הרי זה הקלקלה שעדיין לא נבנה הבית, וקלקול מתמשך זה הוא שמתיר אליבא דרבי לכהן לשתות יין וכדברי רש"י בדעת רבי, ולשמא יבנה השתא לא חיישינן, החשש הזה שמא יבנה, לא יכול להשפיע על שתית היין בזמה"ז. ממשיכה הגמ' ואומרת "אמר אביי כמאן שתו העידנא כהני חמרא כרבי" אביי מסביר שהכהנים בימינו שותים יין לפי שהם סומכים על שיטתו של רבי. רבינו חננאל בפרושו לסוג' שם כותב כך: "אמר אביי כמאן שתי העידנא כהני חמרא כרבי – מכלל דרבנן סברי דאסור לשתות יין אף בזמה"ז, שמא יבנה המקדש, ואביי היה עצמו כהן מבני עלי ולא הווי שתי חמרא לפי שסבר כרבנן". ז"א כאשר אביי אומר כמאן שתו העידנא כהני חמרא, הוא מתייחס לשאר הכהנים בו בזמן שהוא עצמו, אביי, שהיה כהן בהיותו נכדו של עלי הקפיד לא לשתות יין משום האיסור של מהרה יבנה המקדש.

שואל הגאון בעל "השואל ומשיב" כלום יתכן שאביי לא קדש במשך כל השנה כולה על יין, לא בשבת ולא ביו"ט, וביותר שואל השואל ומשיב הרי יש גמ' במס' ברכות מ"ב: שרבי יוסי ב"ר יהודה נקלע לבי אביי ביו"ט וחזי דהווי בריך על כל כסא וכסא. אביי ביו"ט שתה כמה כוסות יין ובירך על כל כוס וכוס משום שהיה נמלך. הרי שמוכח שאביי כן שתה יין, כיצד א"כ אומר ר"ח שאביי החמיר על עצמו כשיטת רבנן לא לשתות יין בזמה"ז ודלא כרבי. השיב על כך הגאון מטצ'ובין על סמך דברי גמרתינו, וכך כותב הגאון: לפי מה שפסק הרמב"ם בפ"א מביאת מקדש הל' ה. "אם שתה כדי רביעית בלבד והיה בו מים כלשהו מותר לעבוד" וא"כ נהי דנימא דקידש על יין ויין בעי רביעית מ"מ לפי מה דמבואר בש"ס ב"ב צ"ז: מבואר דליין של קדוש טוב שיהיה מזוג וא"כ שפיר היה יכול אביי לשתות לכתחילה יין שהיה פחות מרביעית קודם מזיגה ואחר מזגו ועמד על רביעית וכהאי גוונא מותר לעבוד אפ' לכתחילה, ומה דלא שתה אביי חמרא משום דכהן היה, היינו שנזהר לשתות שיעור כזה שאוסר לעבוד עבודה, רביעית יין שאינו מזוג, ולא קשיא מידי.

דינו זה של רב נפסק להלכה ברמב"ם בפכ"ט הל' שבת הל' י"ד וכך כותב הרמב"ם אין מקדשים אלא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור, אפ' כטיפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשים עליו. כך אנו מורים בכל המערב. הגאון בעל "האור שמח", בפרושו על הרמב"ם מיישב ע"פ דין זה קטע תמוה בירושלמי במס' שקלים, הירושלמי במס' שקלים מסתפק אם אפשר לצאת יד"ח קדוש ביין שגדל בשביעית והאחרונים תמהים איזה חסרון יש ליין של שביעית שלא ניתן לצאת בו ידי קדוש, והרי התורה מצווה דווקא לשתות יין של שביעית, כמו שנא' והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה, ומדוע שלא יוכלו לצאת חובת קדוש ביין של שביעית. מסביר הגאון בעל "האור שמח", הרי לא ניתן לקחת יין של שביעית ולנסך ע"ג המזבח, שהרי נא' לאוכלה ולא לשרפה מעתה יש מקום להסתפק האם גם דבר כזה שאינו ראוי לנסוך משום איסור צדדי גם הוא מעכב בדין הקדוש, או דלמא יש מקום לומר שרק דבר שמחמת גריעותו אינו ניתן לניסוך ע"ג המזבח הוא שיתמעט מדין קדוש, אבל דבר שיש לו אסור צדדי שמונע ממנו לעלות על המזבח בזה לא נא' דינו של רב, וזה גופא הספק של הירושלמי האם ניתן לצאת חובת קדוש ביין של שביעית.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)