|
לראות נכוחה / רפי זברגרבבא בתרא עג ע"ב
הקדמה
אנו לומדים בדפים אלו את ''אגדות רבה בר בר חנה'', אשר מספרות לנו סיפורים שמאחורי כל אחד מהם, נלמד מסר משמעותי לחיים. נלמד היום אגדה אחת מהן. הנושא
זמנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה, סברינן יבשתא היא. פעם אחת הלכו בספינה וראו דג אחד אשר ''ישב החול על גביו'' ובסופו של דבר אפילו צמחו עשבים על גבי החול. חשבו כולם כי מדובר בשטח יבשה''. ואז: סלקינן ואפינן ובשלינן אגביה, וכד חם גבי אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא – הוי טבעינן. כיוון ש''אזור הדג'' נראה ''אזור בטוח'', עשו עליו את כל צרכי המטבח: אפו ובישלו עליו. מן החום של הבישולים והאפיות הדג התהפך וכולם בעצם נפלו למים. אם הספינה לא הייתה בקרבת מקום – היו כולם טובעים בים. היה סבבה עד אשר החום שיצרנו גרם לדג להתהפך ו''לזרוק אותם לים''. הם ניצלו אך ורק בזכות קרבתם לספינה. מהו המסר?
אגדה זו מלמדת אותנו כיצד להתבונן על החיים. לא לבטוח בדברים שאינם בטוחים. לא לראות רק על פני השטח, ולחשוב כי הכול תקין, יציב ונכון. לבחון על מה אנחנו נשענים, על איזו קרקע אנו צועדים, ולראות נכוחה את פני הדברים. כל זאת כיד שלא ''יקפוץ לנו הדג'' ולא נדע על מה ועל שום מה. |