הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
משנה יתירא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא פא ע"א
מתני'. הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו - הרי זה לא קנה קרקע,
רבי מאיר אומר: קנה קרקע...
גמ'. תנן התם: הקונה שני אילנות בתוך של חבירו - מביא ואינו קורא,
ר"מ אומר: מביא וקורא.
אמר רב יהודה אמר שמואל: מחייב היה ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק.
ממאי? מדקתני משנה יתירא,
מכדי תנא ליה דיש לו קרקע, פשיטא דמביא וקורא!
אלא ש"מ: מחייב היה ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק...
מתיב רבה: הקונה אילן אחד בתוך של חבירו - מביא ואינו קורא, לפי שלא קנה קרקע, דברי ר"מ! תיובתא.
1.
"משנה יתירא" - 2 מופעים בש"ס.
אבל "מדקתני משנה יתירא" - מופע יחידאי בש"ס. בלשון הגמרא לא מודגש כקושיה אלא כמקור לחידוש דין.
2.
שמואל טוען שדינו של רבי מאיר לגבי ביכורים הוא רחב מאד, וגם מי שלוקח פירות מן השוק חייב בהבאת ביכורים למרות שהפירות כלל לא גדלו באדמתו של הקונה.
3.
הגמרא מסבירה שדברי שמואל לעיל נלמדים מכך שדברי רבי מאיר מובאים במשניות הש"ס פעמיים.
3.1
פעם אחת - המשנה בסוגייתנו :
"הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו... רבי מאיר אומר: קנה קרקע".
משתמע ממשנה זו שהקונה שני אילנות חייב בהבאת ביכורים כי קנה את הקרקע וממילא הפירות הן מאדמתו של הקונה.
3.2
פעם שניה - משנה במסכת ביכורים שמובאת בסוגייתנו:
"הקונה שני אילנות בתוך של חבירו - מביא ואינו קורא, ר"מ אומר: מביא וקורא.
3.3
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף פא עמוד א: "משנה יתירא - הך דבכורים". כלומר, "קושיית" הגמרא היא שהמשנה במסכת ביכורים לכאורה מיותרת, שהרי כבר במשנתנו נקבע בפירוש שרבי מאיר סובר שהקונה שני אילנות קנה ממילא גם את הקרקע של שתי האילנות, וממילא ברור שחייב להביא ביכורים מקרקע זו.
3.3.1
לכאורה נראה שרבי יהודה הנשיא הדגיש קודם את העניין הממוני של קניית האילנות, והדין של מצוות ביכורים נלמד ממילא [למרות שמסכת ביכורים נערכה/נכתבה/סודרה לפני מסכת בבא בתרא].
3.4
כלומר, המשנה במסכת ביכורים שמיותרת באה ללמדנו את דינו של שמואל בהסבר שיטת רבי מאיר.
4.
בהמשך הסוגיה הגמרא דוחה את נכונות מסקנתו של שמואל.
5.
וממילא חוזרת שאלת הגמרא לעיל בסעיף 3.3
6.
הרמב"ן מיישב:
חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף פא עמוד א:
ובתר דאיתותב לא קשיא לן דניחא ליה לתנא למיתני גבי בכורים וגבי דינא כל חד בדוכתיה ואף על גב דאפשר ללמוד אחד מתוך חברו...
הוא מסביר שכל משנה נאמרה בעניינה. בסוגייתנו המשנה מלמדת ששיטת רבי מאיר היא שהקונה שני אילנות קנה גם את הקרקע, והמשנה במסכת ביכורים מלמדת שבמקרה כזה מביא ביכורים מהאילנות הללו [הסבר מתודי].
6.1
נראה לי שכוונתו היא, שמדובר בשני תחומים בהלכה, דיני ממונות - סוגייתנו; דיני איסור והיתר - המשנה במסכת ביכורים.
6.2
ואולי הוא מתכוון להדגיש, שלמרות משנתנו אולי לא היה חייב בביכורים, כי אולי מצוות ביכורים תקפה רק באילנות שצמחו מאדמה שהיתה שייכת לאדם לפני צמיחת האילנות שקנה.
7.
ראה "שוטנשטיין", הערה 25.
8.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ב הלכה יד:
הלוקח פירות תלושין ולקח הקרקע הרי זה מביא בכורים שהרי יש לו קרקע ופירותיה, מכר לו פירות חוץ מן הקרקע אפילו מחוברים, מוכר אינו מביא שהרי אין לו פירות ולוקח אינו מביא שהרי אין לו קרקע, חזר המוכר ולקח הפירות מן הלוקח הרי זה מביא שהרי יש לו קרקע ופירותיה.
למרות שבסוגייתנו נקבע - שלא כדברי שמואל בהסבר דברי רבי מאיר במשנתנו - שאם קונה פירות מחברו לא מביא ביכורים, בכל זאת פוסק הרמב"ם שאם אחר כך קנה ממנו גם את הקרקע [שעליה גדלו הפירות?] הוא כן מביא ביכורים [ראה בפרשני הרמב"ם מקור לדבריו].
8.1
נראה לי לחדש: הרמב"ם מסיק זאת מסוגייתנו.
הגמרא דחתה את ההכרח לדינו של שמואל בהסבר דברי רבי מאיר.
אבל בכל זאת הרמב"ם מסיק מסוגייתנו שאם אחרי שקנה את הפירות קנה גם את הקרקע הוא כן מביא ביכורים [מחלוקת ראשונים אם הוא גם קורא או שמביא ואינו קורא].
ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רמו.
8.2
ובנ"ל ניתן ליישב שאלה שיש לשאול: ההלכה לא נפסקה כרבי מאיר בסוגייתנו, אבל מכך שהגמרא דנה בדברי שמואל ובדברי רבי מאיר לכאורה היה צריך לפסוק כמותו על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". לכן הרמב"ם לומד "משהו" מדברי שמואל ורבי מאיר!
8.2.1
אמנם הסיבה לפסיקה שלא כדברי רבי מאיר תובא בהמשך הסוגיה.
9.
השאלה היא, האם לפי דברי הרמב"ם ולפי ההסבר לעיל יוצא שמסקנתו של הרמב"ן - לעיל בסעיף 6 - לא תקפה, ולפי הרמב"ם באמת רבי יהודה הנשיא לא כתב משנה שניתן היה ללמוד את תוכנה ממשנה אחרת.
9.1
כלומר, יש כאן מחלוקת מתודית-עקרונית באופן עריכת המשנה על ידי "רבי"].
