אחריות הורית / רפי זברגר

בבא בתרא צח ע"א
 

הקדמה

המשנה אשר החלה בסוף הדף הקודם וממשיכה בדף שלנו, עוסקת במכירת יין, אשר החמיצה ברשות הלוקח. האם המוכר חייב באחריות היין, ואם כן – עד מתי.  
 

הנושא

רבא מוסיף על דין המשנה ואומר: האי מאן דזבין ליה חביתא דחמרא לחנואה אדעתא לסבוייה ותקיף אפלגא או אתילתא דינא הוא דמקבל לה מיניה.
אדם אשר מוכר חבית יין לסוחר, על מנת שאותו סוחר ימכור כל פעם כמות מסוימת של יין מתוך החבית. 
פוסק רבא: אם היין החמיץ כאשר נשאר עוד חצי או שליש חבית – חייב המוכר באחריות היין. סיבה לכך: מוכר זה מכר את היין כדי שימכרו ממנה לאט לאט, ולכן היין צריך להיות, יין מסוג המסוגל להישאר זמן רב ללא חימוץ. 
מוסיפה הגמרא שתי הסתייגויות לדין זה של רבא:
1. ולא אמרן אלא דלא שני בברזא, אבל שני בברזא לא. דינו של רבא תקף אך ורק אם הקונה לא ביצע שינויים בחבית, כגון: הוסיף "ברז" נוסף ליציאת היין. אבל אם הוסיף, גרם להפסקת האחריות של המוכר.
2. ולא אמרן אלא דלא מטא יומא דשוקא אבל מטא יומא דשוקא לא. 
אם הקונה לא השתמש באופן רציף ורגיל, גם אז פגה האחריות של המוכר. מדובר, כאשר הקונה התעלם מ''יום השוק'' ולא מכר מן היין הנ''ל, הרי שבמקרה זה יכול המוכר לומר לו: אם היית משתמש ביום השוק, היית מצליח לסיים את היין בחבית לפני החימוץ של היין. השתהות זו הסירה מן המוכר אחריות על היין.  
 

מהו המסר?

''אחריות מוכר'' כפי שלמדנו היום, תלויה בשימוש נכון ורציף של הקונה, ואם לא כן – אין המוכר מתחייב לתפוקה.
ניתן ליישם עקרונות אלו, על יחס ו''אחריות ההורים'' על ילדיהם. כל עוד הילדים קטנים, ועושים הכול כמצוות הוריהם/ מולידיהם – הרי שה''אחריות'' נופלת על ההורים. כל אשר קורה לילדים – ההורים צריכים לתת את הדעת, לשמור ולדאוג למילוי חסרונם הפיזי והנפשי.
הסיפור מתחיל להשתנות, עם התבגרותם של הילדים - בשעה שהם מתחילים לבצע דברים על סמך דעתם שלהם.
באותו רגע – האחריות עוברת אליהם, והם צריכים לתת דין וחשבון על מעשיהם.
בניגוד לסחר מכר, בניגוד לשוק הכלכלי, ביחסים הורים – ילדים, אין ''ניתוק מגע'', אין הסרת אחריות שלימה של ההורים. הם עדיין נמצאים בשטח, עדיין לוטשים עינים ומנסים לנתב את דרכם של הילדים לכיוונים חיוביים וטובים. זהו ''שליטה מרחוק'', התלויה במספר גורמים, שהחשוב ביניהם הוא החיבור והקשר בין הילדים להורים. נזכור כי, גם אם ''הגוזלים יוצאים מן הקן'', עדיין ההורים "פורשים כנפיים", ומנסים להגן מפני כל ''גורם עוין'' המנסה לפגוע בהם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]