יצירתיות / רפי זברגר

בבא בתרא קא ע"א-ע"ב
 

הקדמה

המשנה אשר התחילה בסוף הדף הקודם עסקה במכירת מקום קבר ללא ציון מוגדר מהו גדול המקום [כמו כל המשניות אשר עסקנו בהם בדפים האחרונים, העוסקים במכירת דברים "לא מוגדרים", והמשניות "מגדירות" אותם]. 
בזמנם קברו במערות קבורה, ולכן דנה המשנה מהו גודל מערת קבורה. נתאר את מחלוקת התנאים במשנה:
תנא קמא – גודל המערה: ארבע אמות על שש אמות. בתוכם בונים שמונה כוכים: שלושה בימין, שלושה בשמאל, ושנים מול. אורכו של כל כוך ארבע אמות, רוחבו ששה טפחים, וגובהו שבעה טפחים. 
רבי שמעון סובר שגודל המערה שש על שמונה אמות, עם שלושה עשר כוכים. ארבעה מכל צד, ושלושה מול, ועוד שניים נוספים: אחד מימין הפתח ואחד משמאלו. 
 

הנושא

שואלת הגמרא לגבי שני הכוכים בשני צדדי פתח מערת הקבורה, לאיזה כיוון היו מציבים אותן:
אי לבראי הא קמיתדשי להו – אם נציבם לכיוון החצר, הרי שהעוברים בחצר ''ידרסו'' את הקברים, ואין זה "נאה".
עונה רבי יוסי בן של רבי חנינא: דעביד להו כמין נגר – הכוכים האלו היו ''בעמידה'', וכך קברו בכוכים אלו.
מקשה הגמרא, והרי אמר רבי יוחנן: קבורת חמורים היא זו? קבורה בעמידה אינה אלא קבורה של חמורים...
עונה הגמרא לשיטת רבי יוחנן מדובר: דעביד להו בקרן זוית. עשה את שני הכוכים ממש בפינה, כך שגם לא דורכים עליהם (אינם לכיוון החצר), וגם לא בעמידה.
על כך שואלת הגמרא: והא נגעי כוכין – איך נשימם בקרן זוית, הלא אז יגעו הכוכים האלו בכוכים הסמוכים להם.
תירץ רב אשי: במעמיק. חוצבים את שני הכוכים ''במפלס תחתון'' וכך הם לא נוגעים זה בזה. 
 

מהו המסר?

מעבר להעמקה פיזית של בניית הכוכים, ניתן גם לומר כי "העמקה" היא הבנה טובה יותר, שורשית ולכן גם ''רצינית'' יותר. תשובה זו של הגמרא, אשר אינה עולה בחשיבה ראשונית, מלמדת אותנו לחשוב "חשיבה יצירתית".
חשיבה מעין זו דורשת ''אקלים'' מיוחד, אשר ''מכיל'' בין היתר:
1. סביבה עם חוסר ביקורתיות.
2. עידוד ''תעוזה'' ו-''לקיחת סיכונים'' תוך פתיחות גדולה.
3. אפשרות ל''זריקת רעיונות רבים על השולחן'' ולאחר מכן – ''סיעור מוחות'' על כל אחד ואחד מהם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]