החלטות מושכלות / רפי זברגר
בבא בתרא קו ע"א -ע"ב
הקדמה
במשניות הקודמות למדנו מהי ההלכה במוכר ''בית כור עפר'' במקרה שהוסיף ''מידה בחבל'', או ''הן חסר הן יתר'' או את שתי הלשונות יחדיו. במשנה הפותחת את הדף שלנו, אנו ''צועדים קדימה'' למקרה "הפותח צוהר" גדול יותר.
הנושא
אומרת המשנה: בסימניו ובמצריו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה.
אם הוסיף המוכר ואמר לקונה: בית כור עפר שאני מוכר לך, תָחוּם בסימנים מוגדרים, ולפי הגבולות שהגדיר. במקרים אלו שהגבולות גזרה של הקרקע הנמכרת מוגדרים בעת המכירה [בנוסף להגדרה של גודל המקום: בית כור עפר], אזי פוסקת המשנה, אם יש פער של עד שישית מ"כור עפר" – הקונה לא יכול להתלונן.
אם נשווה דין זה של שישית, לדין הקודם במקרה של ''הן חסר הן יתר'' – שם אמרנו שיש מחילה עד לגובה של רבע הקב לסאה [4% בערך]. עתה, אנו מגדילים פי ארבעה ואומרים, שעד שישית [17% בערך] ישנה מחילה.
הגמרא מביאה סיפור, אשר ממנה נלמד הלכה המגדילה עוד יותר את האחוז, אשר עד אליו ישנה מחילה:
רב פפא זבן ארעא מההוא גברא, אמר ליה הויא עשרין גריוי משחיה, ולא הואי אלא חמיסרא.
רב פפא קנה קרקע מאדם מסוים, סיכמו על קנייה של עשרים סאים, אך בפועל היו רק חמש עשרה סאים.
בא רב פפא לפני אביי ושאלו, האם המוכר צודק? ענה לו אביי: סברת וקבילת – כלומר: ידעת כי זו הקרקע הנמכרת, והסכמת לכך. שואל אותו אביי מתוך המשנה שלנו: פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. כלומר, המחילה היא עד לגובה של שישית, וכאן יש חוסר של יותר משישית [5/20 – רבע!].
ענה לו אביי: המשנה לא מדברת במקרה שהקונה מכיר את הקרקע ויושב עליה – אתה, רב פפא הכרת וקבלת – לכן המחילה היא אפילו אם חסר רבע מהמוסכם.
מהו המסר?
אם נסכם את כל המקרים אשר למדנו עד עתה, נראה כי יש ארבע רמות של מחילה:
• "מידה בחבל" – אין מחילה כלל, צריך לתת בדיוק כפי המוסכם בשעת המכירה.
• "הן חסר הן יתר" – המחילה היא עד לגובה של רבע הקב לסאה [4% בערך]
• הוגדרו "סימנים וגבולות", אך הקונה לא ישב בקרקע ולא הכירה – עד שישית [17% בערך]
• כנ''ל, אך הקונה ישב בקרקע, הכירה והסכים לקבלה – אפילו עד רבע מהמוסכם.
מסקנה: יש לדון כל דבר לגופו של עניין, ללמוד את המצב לאשורו, ולפי זה להחליט ולפסוק הלכה.
זה נכון בהלכה, אך גם בנושאים אחרים. כל מצב הנתון לשאלה, ולקביעת מסקנה לגביה – יש לדון ולהבין היטב את כל הפרמטרים הרלוונטיים לנושא, ולאורם יש לקבל החלטות מושכלות ונבונות.
המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]