הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
נהרדעא ומחוזא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קכא ע"א
נפקא להו מדתניא: +ויקרא כ"ג+ וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - ר' יוסי הגלילי אומר:
מועדי ה' נאמרו, שבת בראשית לא נאמרה;
בן עזאי אומר: מועדי ה' נאמרו, הפרת נדרים לא נאמרה.
ר' יוסי בר נתן גמיר לה להא מתניתא ולא ידע ליה לפרושה,
אזל בתריה דרב ששת לנהרדעא ולא אשכחיה,
אזל בתריה למחוזא אשכחיה.
אמר ליה: מאי מועדי ה' נאמרו, שבת בראשית לא נאמרה?
אמר ליה: מועדי ה' צריכין קידוש בית דין,
שבת בראשית אינה צריכה קידוש בית דין;
סלקא דעתך אמינא: הואיל וכתיבי גבי מועדות, תיבעי קידוש בית דין כמועדות, קא משמע לן.
1.
רבי יוסי בר נתן לא ידע לפרש את הברייתא והלך לחפש את רב ששת בנהרדעא ובמחוזא.
1.1
וכן בסוגיה המקבילה:
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עח עמוד א:
רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא, אתא לנהרדעא לקמיה דרב ששת ולא אשכחיה, אתא אבתריה למחוזא, א"ל: מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה שבת בראשית עמהן, והא כתיב שבת עמהן! ותו, מועדי ה' נאמרו ולא נא
1.2
מה "סיפור" זה בא ללמדנו?
1.3
יש אומרים: מכאן יש ללמוד עד כמה חייב אדם לחפש תשובה לשאלתו.
אלא שקשה, מדוע תופעה זו היא - מופע יחידאי בש"ס [כמעט].
1.4
גמיר לה להא מתניתא - מופע יחידאי בש"ס
ולא ידע ליה לפרושה - מופע יחידאי בש"ס
2.
ונראה לי להסביר על פי שני מקורות:
2.1
משנה מסכת יבמות פרק טז משנה ז:
[*] אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא רבי יהודה בן בבא ונומיתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי
בנהרדעא ישבו - כבר בתקופת רבי עקיבא - בית דין שידע לעבר את השנה.
2.2
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לא עמוד ב:
גמרא. ההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעי,
אזל אמימר למחוזא, ולא אזלה בתריה.
מקרה דומה קצת לסוגייתנו - לעיל בסיף 1.
כתב פתיחא עילווה. אמר ליה רב אשי לאמימר: והא אנן תנן: אפילו ראש בית דין בכל מקום - שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד! - אמר ליה: הני מילי - לענין עדות החדש, דאם כן נמצאת מכשילן לעתיד לבא. אבל הכא - עבד לוה לאיש מלוה.
משמע שבשני מקומות אלה - נהרדעא ומחוזא - היו בתי דין מומחים, שעסקו גם ב"עדות החודש", וזהו הנושא בסוגייתנו.
2.3
"חידוש": אולי רבי יוסי בר נתן רצה לבדוק אם קדושת השבת והמועדים וקידוש החודש נוהגים בכל המקומות בהם היו מרוכזים היהודים בבבל.
