הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כסתם משנה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קכב ע"ב
אלא אמר רב אשי הכי קאמר: אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות,
אם אמר יירש כל נכסי - דבריו קיימין.
כמאן? כר' יוחנן בן ברוקא,
הא קתני לה לקמן, ר' יוחנן בן ברוקא אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין,
על מי שאינו ראוי ליורשו - אין דבריו קיימין!
וכי תימא: קא סתם לן כרבי יוחנן בן ברוקא,
סתם ואחר כך מחלוקת היא,
וסתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם!
ועוד, מאי אלא?
אלא אמר מר בר רב אשי, הכי קאמר: אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם ובנכסי האב,
אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסא
דברים יסודיים על המושג "סתם משנה", ועל הכלל "הלכה כסתם משנה"
1.
תנא קמא וחכמים דפליגי, לימדנו הרא"ש ז"ל בפרק הפועלים סי' י"א דהלכה כחכמים וז"ל שם והלכה כחכמים ולא כסתמא דרישא דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון כדאמרינן סתם מתניתין ר"מ אבל לשון חכמים כולל רבים ע"כ
הוא מתחיל את דבריו בדברי הרא"ש הנ"ל.
על דברי הרא"ש הללו ראה מה שכתבתי על מסכת בבא מציעא דף צב:
הנושא: הלכה כחכמים נגד תנא קמא
בגמרא:
משנה. אוכל פועל קישות אפילו בדינר, כותבת ואפילו בדינר.
רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יתר על שכרו, וחכמים מתירין.
אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו.
גמרא.
חכמים היינו תנא קמא! -
איכא בינייהו אבל מלמדין,
לתנא קמא - לית ליה מלמדין,
לרבנן - אית להו מלמדין...
במשנה יש 3 דעות: דעת תנא קמא; דעת רבי אלעזר חסמא, ודעת חכמים.
1.
מפסק הרא"ש להלן ניתן להסיק כמה עקרונות חשובים בכללי הכרעה במחלוקות במשנה:
רא"ש מסכת בבא מציעא פרק ז סימן יא:
גמ' חכמים מתירין היינו תנא קמא איכא בינייהו אבל מלמדין. לתנא קמא לית ליה מלמדין לרבנן אית להו מלמדין.
והלכה כחכמים ולא כסתמא דרישא.
הוא פוסק כסיפא במשנה שנשנית בשמם של "חכמים", והרישא שהיא "תנא קמא" נחשבת גם כ"סתם משנה" – "סתמא דרישא" [כך משמע גם מהמשך דבריו]. והכלל שהוא קובע שהלכה כחכמים נגד "סתם משנה".
1.0
אמנם יש לסייג זאת שמדובר כאן ב"סתם משנה" שהיא רישא של משנה, ולא במשנה שלמה שהיא זו שבדרך כלל מוגדרת כ"סתם משנה".
1.0.1
אגב, לפי הנ"ל נמצאנו למדים שיש משמעות רבה לחלוקת המשניות.
1.1
קצת קשה: ומה עם דעת רבי אלעזר חסמא? למי הוא מצטרף?
1.2
בפשטות נראה, שדעת רבי אלעזר חסמא - לא יאכל פועל יתר על שכרו - היא הדעה הקיצונית, ותנא קמא וגם חכמים חולקים עליו, ולכן השאלה היא רק כמי ההכרעה בין תנא קמא וחכמים.
2.
דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון כדאמרי' סתם מתני' ר"מ.
"סתם משנה" יכולה לייצג לפעמים את דעתו של חכם "יחיד". הוא מציין "דאשכחן..." אבל לא ברור האם הוא מתכוון שגם במשנתנו הכוונה לחכם יחיד, וזה מניין לו?
2.1
הוא לא מבדיל בין סתם משנה" רגילה לבין "סתם משנה" שהיא מובאת כדעת "תנא קמא".
2.2
האם כל סתם משנה היא דעת רבי מאיר אלא אם כן יש הוכחה אחרת?
2.2.1
והאם כך יש לומר גם שכל "תנא קמא" הוא רבי מאיר?
3.
אבל לשון חכמים כולל רבים
ואילו לשון "חכמים" במשנה תמיד מייצגת ומשקפת את דעת חכמים רבים,
3.1
וממילא, יחיד - אם באמת הסתם משנה=תנא קמא הוא דעת יחיד [רבי מאיר?] - ורבים הלכה כרבים.
3.2
נראה לי שאין הוא מתכוון להחלטת "רבי" כיצד לנסח כל דעה - כ"סתם משנה"="תנא קמא" או כ"חכמים" - אלא מדובר בשיקוף של המציאות.
3.3
הערה לענ"ד: אמנם נראה שגם הרא"ש מסכים ש"תנא קמא="סתם משנה" יכול לשקף ולייצג גם "רבים", אבל כנראה שהוא סובר שיש בזה ספק ולכן דעת "חכמים" שמשקפת באופן ודאי דעת "רבים" - הלכה כמותם.
3.4
או אולי, כשמוזכרים "תנא קמא" ו"חכמים" באותה משנה אזי ה"תנא קמא" מייצג חכם יחיד.
4.
המשך דבריו:
ועוד דמיסתבר טעמייהו דנכון הוא. וטוב הוא וישר ללמוד כל אדם ולהורותו הטוב לו.
הוא מוסיף נימוק לפסוק כחכמים, שדעתם מסתברת יותר.
4.1
האם ההסבר השני שלו חולק על ההסבר הראשון [וכך יש לשאול תמיד כשמובא הסבר נוסף/אחר בלשון "ועוד" - בגמרא או בפרשנים].
וכאן הוא סובר שאין עדיפות ל"חכמים" על פני "תנא קמא"="סתם משנה" [האם יהיה מתאים גם ל"סתם משנה" רגילה !]
4.2
גם משמע מדבריו שהכרעה כחכם מסויים מפני שטעמו מסתבר היא הכרעה שרשאי גם פוסק הלכה לפסוק אפילו כשהגמרא עצמה לא מדגישה שטעמו של החכם המסויים "מסתבר טעמיה".
4.3
וגם אולי ניתן לומר ["חידוש"]: הכלל שפוסקים לפי מי שמסתבר טעמיה גובר על כללי פסיקה אחרים [גם נגד רבים?]!!!
5.
המשך ה"יד מלאכי":
ולכאורה איכא למידק על דברי הרא"ש אלה דמה טעם הוא זה דקאמר דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון והלא אף בלשון חכמים מצינו כמה זמני דקאמר מאן חכמים ר' פלוני עיין במציעא דף ס' ב' [בבא מציעא דף ס] ובסנהדרין דף ס"ו א' [סנהדרין דף סו] ובשבועות דף ל"ו א' [שבועות דף לו] ובע"ז דף ז' ב' [עבודה זרה דף ז]
הוא מביא דוגמאות שלא רק "סתם משנה" משקפת לפעמים רק דעת יחיד, אלא גם "חכמים" משקפים לפעמים רק דעת יחיד.
בבבא מציעא דף ס' ב' – במשנה, וכדעת יחיד בברייתא, כאשר מובא בברייתא רק דעת היחיד!
כך גם בסנהדרין דף סו
5.1
כבר הערתי בכמה סוגיות שיש הבדל בין הכינוי "חכמים" למציאות של קבוצת חכמים מסויימת.
5.2
האם מדובר רק במשנה? ואז "רבי" כך ניסח בכוונה כדי לפסוק.
והאם יש משמעות ל"סתם" בברייתא?
6.
והוא מיישב:
אך אחר קצת ההתבוננות שפיר מיתרצא דסתם מתניתין שאני דאף דלא קאמר הש"ס מאן ת"ק פלוני מסתמא יחידאי נינהו מהכלל המסור בידינו דסתם מתניתין ר"מ היא
משא"כ כדקאמר וחכ"א דכל עוד דלא מפרש תלמודא מאן חכמים ר' פלוני כולל רבים
ולהכי נקט הרא"ש במילתיה כדאמרינן סתם מתני' ר"מ ולא נקט כדאשכחן בגמרא דקאמר מאן ת"ק ר"פ
הוא מסביר את הרא"ש:
"חכמים" הם רבים בדרך כלל, לעומת סתם משנה שהרבה פעמים היא דעת יחיד - רבי מאיר. כלומר, הלכה כ"חכמים" נגד סתם משנה. [לבדוק זאת?]
7.
והוא מביא הוכחה נגדית:
ואי קשיא על הרא"ש הא קשיא דבס"פ כל הכלים דף קכ"ו ב' [שבת דף קכו] מוכח בהדיא דסתמא עדיף מלשון חכמים
דהכי איתא התם דרש ר"י נפחא אפתחא דריש גלותא הלכה כר"א (דבעינן קשור ותלוי)
מתיב רב עמרם ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת
א"ל אביי מאי דעתיך משום דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא היא (וסתם לן כר"א דאסר) ואפ"ה מעשה רב
ויש אריכות דברים בעניין זה
