הרי אני כבן עזאי בשוקי טבריה / רפי זברגר

קידושין כ ע"א

הקדמה

למדנו במשנה, בדף יד: כי העבד והאמה [שפחה] יכולים לקנות עצמם בגרעון כסף. נסביר את קנין גרעון כסף בדוגמא:
אם האדון קנה את העבד, או האמה, בששת אלפים שקל עבור שש שנות עבדות. כלומר, כל שנת עבדות ''שווה'' אלף שקלים. לאחר ארבע שנים, העבד או האמה מבקשים ''לפדות את עצמם'' בגרעון כסף, הרי שייתרת זמן העבדות שווה אלפיים שקלים [עבור שנתיים]. הם יכולים לשלם לאדון אלפיים שקלים ובכך, להשתחרר מעבדותם. 
 

הנושא

הגמרא אצלנו דנה בשני מקרים, בהם העבד רוצה לפדות את עצמו, אך "הערך של העבד" השתנה מזמן קניית העבד. השאלה העומדת על הפרק, לפי איזה שווי עליו לפדות: האם ערך נוכחי, או שמא, ערך הקניה. נתאר המקרים בטבלה:
 


בהמשך הגמרא, אנו קוראים על ''אמירה מיוחדת'' שהחכם אביי היה אומר בעת שהייתה לו ''מוזה טובה ובדחנית'': הריני כבן עזאי בשוקי טבריה. משמעות המשפט: אביי אומר באותם מצבים שיש לו יכולת דומה לזו של בן עזאי, שהיה פיקח וחריף מאוד, והיה יכול לתת מענה לכל מי ששאל והקשה עליו קושיות מכל סוג שהוא. 
מבחן ליכולת זו, הייתה כשחכמים שאלו את אביי שאלה הקשורה לשני המקרים לעיל. מתוך שני המקורות לדינים אלו אנו רואים שיש מקור אחד הקובע כי יש לפדות לפי ערך הקניה, ומקור שני לפי הערך הנוכחי. אך, שואלים חכמים, מדוע החליטו חכמים לדרוש את הפסוקים לקולא ולחייב את העבד בסכום הנמוך בשני המקרים, ולא הפכו את הדין, ופסקו לחומרא, שייתן העבד בכל מקרה את הסכום הגבוה? 
עונה אביי: מצאנו שהתורה "מקילה" על העבד, ומתייחסת אליו בכבוד רב במשך כל תקופת עבדותו, כמשתמע מן המאמר הבא: כי טוב לו עמך - עמך במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו. מאמר זה דורש מן האדון להשוות תנאי מחיה ומגורים בין... האדון לעבד. אסור לאדון לאכול אוכל משובח ולתת לעבד אוכל גרוע, וכן בנושא שתיית יין – אסור לאדון לשתות יין משובח ולתת לעבד יין גרוע, וכנ''ל בנושא מגורים: אם האדון יושן על מיטה נוחה, הרי שיש לתת לעבד אותו סוג מיטה. 
מסיק אביי: אם כל כך דואגים לעבד בזמן עבדותו, הרי שכנראה דואגים לו גם בעת רצונו לפדות את עצמו, ויש להקל עליו כמה שאפשר, ולכן הוא תמיד משלם את הסכום הנמוך.מה התכוון אביי באומרו הריני כבן עזאי בשוקי טבריה. אמנם רש''י מסביר שאביי אמר זאת בעת בדיחותא, וכביכול אמר זאת כהתלוצצות. אך נראה כי אפשר להסביר זאת מעט אחרת: כאשר אדם ''מלביש את עצמו'' בדמות מסוימת, הרי הוא מקבל את תכונותיה של אותה דמות. לאור זאת ניתן לומר כי אביי התכוון באמירה זו, ''לקבל ולהתבשם'' מתכונותיו הטובות של בן עזאי. ואמנם כך היה: הוא נשאל שאלה ע''י חכמים, וידע להשיב עליה ''תשובה טובה'' ללא השתהות. 
מסקנה: אדם המחליט החלטות ברצינות, ולאחר מכן הוא אמנם מתנהג ומתייחס אל עצמו בהתאם לאותה החלטה, הרי שאמנם ''הדברים קורים למעשה''. כמובן, אם אדם בור ועם הארץ יחליט שהוא יהיה למשל רבי עקיבא, הרי החלטה כזאת תהיה מעט ''הזויה'', אך אם נשים לעצמנו ''יעדים ומטרות סבירים'', למרות שהם מהווים רף גבוה, נוכל להשיגם במאמץ ובהתמדה גדולים. 
 

מהו המסר?

מה התכוון אביי באומרו הריני כבן עזאי בשוקי טבריה. אמנם רש''י מסביר שאביי אמר זאת בעת בדיחותא, וכביכול אמר זאת כהתלוצצות. אך נראה כי אפשר להסביר זאת מעט אחרת: כאשר אדם ''מלביש את עצמו'' בדמות מסוימת, הרי הוא מקבל את תכונותיה של אותה דמות. לאור זאת ניתן לומר כי אביי התכוון באמירה זו, ''לקבל ולהתבשם'' מתכונותיו הטובות של בן עזאי. ואמנם כך היה: הוא נשאל שאלה ע''י חכמים, וידע להשיב עליה ''תשובה טובה'' ללא השתהות.
מסקנה: אדם המחליט החלטות ברצינות, ולאחר מכן הוא אמנם מתנהג ומתייחס אל עצמו בהתאם לאותה החלטה, הרי שאמנם ''הדברים קורים למעשה''. כמובן, אם אדם בור ועם הארץ יחליט שהוא יהיה למשל רבי עקיבא, הרי החלטה כזאת תהיה מעט ''הזויה'', אך אם נשים לעצמנו ''יעדים ומטרות סבירים'', למרות שהם מהווים רף גבוה, נוכל להשיגם במאמץ ובהתמדה גדולים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]