הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

עריכת המשנה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קלא ע"א

 

אמר ליה רב משרשיא לרבא: תא שמע, דאמר לו רבי נתן לרבי: שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקה!
דתנן: לא כתב לה בנין דיכרין דיהוין ליך מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יותר על חולקיהון דעם אחוהון - חייב, שתנאי ב"ד הוא!
ואמר לו רבי: יסבון תנן;
ואמר רבי: ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי,
אלא דקיימא לן: בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי,
אי סלקא דעתך יסבון תנן, אמאי לא טרפא ממשעבדי?
אלא ש"מ: ירתון תנן;
מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא, ר' יוחנן בן ברוקה, ושמע מינה: אפי' בבריא.
 

 

1.
בפשטות, מדובר כאן בדיון מסוג יחידאי בש"ס!!!

2.
מדובר ב"ויכוח" בין עורכי המשנה כיצד לנסח את המשנה במסכת כתובות.

3.
והדיון הוא, האם להתאים את האמור במשנה במסכת כתובות לדינו של רבי יוחנן בן ברוקה או לדין של חכמים שחולקים עליו - בסוגייתנו.

4.
אודות רבי נתן:
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רבי נתן הבבלי
רבי נתן הבבלי -
תנא בבלי בדור הרביעי, שעלה לארץ ישראל (גיטין דף ס"ה ע"ב רש"י ד"ה: רבי נתן דבבלאה הוא).
כשבא לא"י, מינה אותו רבן שמעון בן גמליאל (אבי רבי) ל"חכם", דהיינו אב"ד (בבא מציעא קי"ז ע"ב רש"י).
אביו היה ריש גלותא בבבל ("ערוך" ערך קמרא, וכן מוכח מהוריות י"ג ע"ב).
מסר משום רבי אליעזר (פסחים דף מ"ח ע"א), ורבי ישמעאל (שם פסחים דף ס"ז ע"ב) ורבי יוסי הגלילי (מנחות דף ל"ח ע"ב).
היה חברו של רבי מאיר (הוריות דף י"ג ע"ב)
וכשרשב"ג פגע בכבוד רבי נתן ורבי מאיר, ניסו שניהם להוריד את רשב"ג מנשיאותו (שם), ועל כך נקנס רבי נתן ובמקום שיזכירו את שמו מסרו את מאמריו בכינוי: "יש אומרים" (שם).
היה רבו של רבי (ירו', כתובות פ"ד הי"א).
מסכת אבות דרבי נתן מיוחסת לו.
היה לו גילוי אליהו (גיטין דף ע' ע"א).
ועליו אמרו: "רבי ורבי נתן סוף משנה" (ב"מ דף פ"ו ע"א),
הרמ"א כתב: "רבי ורבי נתן הלכה כרבי נתן".

5.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקצא:

רבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא והלכה כוותיה. היינו כדפליג יחיד עליה אבל אי רבים פליגי עליה לית הלכתא כוותיה, כן כתב הר"ב כנה"ג בספר דינא דחיי ח"א דף צ"ח א' וצ"ט ב'

באופן עקרוני הכלל הוא שהלכה כרבי נתן נגד תנא יחיד,
ונראה לי לומר שברור שהלכה כרבי נתן נגד תלמידו - "רבי".

6.
כנראה שרבי נתן ישב בבית דינו של רבי יהודה הנשיא, ולכן הברייתא [שהבאנו על בבא מציעא דף נ] מדגישה "רבי יהודה הנשיא", ללמדנו שאע"פ שמדובר בדיון בבית הדין של רבי יהודה הנשיא בכל זאת הלכה כרבי נתן. אפילו ש"רבי" אחר כך סתם את משנתנו כדעתו של רבי עצמו בברייתא.

7.
הפרשנים בסוגייתנו:
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלא עמוד א:

דאמר ליה ר' נתן לרבי - שסידר המשנה.
שניתם משנתכם - אתם שבארץ ישראל.
כר' יוחנן בן ברוקה - דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין.
ר' נתן - בבלי היה.
ששניתם - בכתובות לא כתב לה לאשתו בכתובתה בנין דיכרין דיהוו ליכי מינאי אם תמותי בחיי ואירש כתובתיך בניי הזכרים שתלדי לי הם יירשוה לאחר מותי יתר על חלקם שיחלקו עם אחיהם שיהיו לי מאשה אחרת.

הרשב"ם מדגיש שמדובר ברבי נתן הבבלי. הרשב"ם לא מתייחס לרבי נתן כרבו של "רבי" אחרי שרבי נתן עלה לארץ ישראל.

7.1
רבי נתן הקשה על "רבי" על מה שניסח את המשנה במסכת כתובות באופן שמתאים דווקא לשיטת רבי יוחנן בן ברוקה.

7.2
ראה לעיל - בסעיף 4 - בביוגרפיה של רבי נתן - שקבעו [בבית הדין של "רבי"?] שאין הלכה כרבי נתן נגד רבים, ולכן כך "השיב" רבי נתן ל"רבי" בסוגייתנו.

8.
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קלא עמוד א:

שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקא. ר"ל דר' נתן סבר דלית הלכתא כר' יוחנן דיחיד הוא לגבי רבנן,

הוא מדגיש שרבי נתן חולק על "רבי" כי אין לפסוק כיחיד נגד רבים="רבנן".

8.1
ותוספת הדגשה בריטב"א:

א"נ דהכי קאמר מי הכריחכם לשנות משנתכם כדברי יחיד אפי' יהא הלכה כמותו ולא לחוש לכבוד חכמים לאין צורך.

טענת רבי נתן כלפי "רבי": עדיף לשנות משנה כרבים - מפני כבוד חכמים - אפילו אם "רבי" רוצה לפסוק כיחיד - כרבי יוחנן בן ברוקה.

8.1.1
אולי כוונתו לומר שאין צורך לנסח משנה כשיטת יחיד על מנת ללמדנו [הכוונה ל"רבי"] שכך היא ההלכה. ניתן לציין שהלכה כדעת יחיד ולא כמשנה [שהיא דעת רבים / "סתם משנה?/] על ידי קביעה נפרדת בברייתא? במשנה עצמה? [אבל הרי הובא כבר לעיל בדף הקודם שאין למדין מתוך משנה] או במימרא של תנא.

8.1.2
הרעיון הנ"ל מעניין מאד, הוא הרעיון של רבי נתן כלפי רבי". אבל מכל הש"ס משמע שלא כמותו, מפני ש"רבי" לא קיבל את דעת רבי נתן.

9.
עניין נוסף - נלמד מסוגייתנו:
חידושי הר"ן מסכת בבא בתרא דף קלא עמוד א:

ולענין הלכה כת' רבי' סעדיה גאון ור"ח ז"ל דבעיין אפשי', וכן דעת הרב בעל המאור, אבל הרי"ף ז"ל כת' בהלכותיו דבעיין לא איפשיט', וכך אמרו אף משמו של רבי' האיי ז"ל, ובודאי לכאורה משמע דבעיין איפשיט',
דהא ר' נתן דתנא הוא אמ' בהדיא שניתם משנתכם כר' יוחנן ב"ב,
ור' נמי דאהדר ליה דיסבון תנן הדר ביה ואודי ליה,
וכיון דפשי' להו לתנאי הכי אף על גב דדיקי' עלה אמוראי דיוקי בעלמ' נינהו ולית לן למישבק פשטיהו דתנאי משו' ספקיהו דאמוראי

לפעמים יש לפסוק כפשט משנה, ועדיף מהסתמכות על התלבטות של אמוראים.

10.
מכל הנ"ל ניתן להסיק שרבי נתן ו"רבי" התייעצו לגבי ניסוח משנה ולגבי אופן הכרעת ההלכה - יחיד נגד רבים.

11.
הערה: משמע שהתקיים ייעוץ בין בני ארץ ישראל לחכמי בבל

12.
הערה:
לפי כמה מחברים [והירושלמי] הכוונה היא שרבי שאל את רבי נתן והתייעץ איתו כיצד לנסח את המשנה.

13.
גדולתו של "רבי":

ואמר רבי: ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי,

ואולי הכוונה היא שהויכוח הראשוני בין רבי נתן ו"רבי" היתה בצעירותו של "רבי", ואולי לפני ש"רבי" התמנה ל"רבי יהודה הנשיא".

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)