הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
עדיפות הניסוח: "הלכה כרב..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קלג ע"א
אמר רב הונא: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר,
רואין, אם ראוי ליורשו - נוטלן משום ירושה,
ואם לאו - נוטלן משום מתנה.
אמר ליה רב נחמן: גנבא גנובי למה לך?...
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רב נחמן:
אמר רב הונא: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר,
רואין, אם ראוי ליורשו - נוטלן משום ירושה,
ואם לאו - נוטלן משום מתנה.
2.
שאלת/קושיית רב נחמן:
אמר ליה רב נחמן: גנבא גנובי למה לך?
"גנבא גנובי" - 2 מופעים בש"ס - "ביטוי חריג"
אי סבירא לך כרבי יוחנן בן ברוקה, אימא: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה,
דהא שמעתתיך כר' יוחנן בן ברוקה הוא דאזלא!
כלומר,
עדיף לקבוע ולנסח את ההלכה כאותו חכם שאמר את העיקרון ההלכתי - "הלכה כרב..." - ולא לנסח את המקרה עצמו או דוגמא שבה תקפה אותה הלכה - כבסוגייתנו.
2.1
אולי קשור לכלל שיש לומר דבר בשם אומרו.
3.
רב נחמן עצמו מציע כוונה בדברי רב הונא:
דלמא כי הא קאמרת: דההוא דהוה קא שכיב, ואמרו ליה: נכסיה למאן? דלמא לפלניא? ואמר להו: אלא למאן?
ואמרת לן עלה: אם ראוי ליורשו - נוטלן משום ירושה, ואם לאו - נוטלן משום מתנה.
4.
אמר ליה: אין, הכי קאמינא.
רב הונא "מאשר" לרב נחמן, שאמנם הוא - רב הונא - התכוון לדברי רב נחמן.
5.
נראה לי שמכאן ניתן ללמוד שדברי "קללה" - "גנבא גנובי למה לך" של חכם הם הגונים רק כדי שה"מקלל" גם מיישב את הדברים.
6.
אולם ראה יבמות דף צא:
א"ל רב נחמן: גנבא גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי שמעון, אימא: הלכה כרבי שמעון, דשמעתיך כרבי שמעון קאזלה!
גם בסוגיה זו רב נחמן מקשה על רב הונא מדוע הוא לא ניסח את ההלכה: "הלכה כ..." - "הלכה כרבי שמעון".
7.
עניין זה מקובל בש"ס שניסוח הלכה הוא בהזכרת שם התנא שפוסקים כמותו ולא מזכירים את ההלכה עצמה בלבד [אם בכלל].
7.1
נסיון הסבר באותה סוגיה:
וכי תימא, אי אמינא הלכה כרבי שמעון, משמע אפילו בקמייתא,
אימא: הלכה כר' שמעון באחרונה!
גם אפשר היה לנסח את ההלכה כרבי שמעון באופן מוגבל - "באחרונה".
7.2
קשיא.
הגמרא נשארת ב"קשיא" על רב הונא.
8.
שלא כבסוגייתנו - בבא בתרא דף קלג - שיש הסבר לדברי רב הונא:
למאי הלכתא?
סבר רב אדא בר אהבה קמיה דרבא למימר: אם ראוי ליורשו - אלמנתו נזונית מנכסיו, ואם לאו - אין אלמנתו נזונית מנכסיו,
אמר ליה רבא: מיגרע גרעא?
השתא בירושה דאורייתא אמרת: אלמנתו נזונית מנכסיו, במתנה דרבנן לא כל שכן!
אלא אמר רבא: כדשלח רב אחא בר רב עויא, לדברי רבי יוחנן בן ברוקה: נכסי לך ואחריך לפלוני, אם היה ראשון ראוי ליורשו - אין לשני במקום ראשון כלום, שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה, וירושה אין לה הפסק.
אמר ליה רבא לרב נחמן: והא אפסקה!
הוא סבר: יש לה הפסק, ורחמנא אמר: אין לה הפסק.
כלומר, הניסוח של רב הונא נועד ללמד את ההלכה לעיל.
