רבי אסי / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

בסוף דף קכ: מביאה הגמרא ברייתא משונה וקשה שר' אסי בר נתן איננו יודע להסבירה (בסוגיה אצלנו כתוב 'יוסי', אך במקבילה בנדרים ע"ח. כתוב 'אסי' ומכיוון שאין עוד אף שמועה בש"ס מפי ר' יוסי בר נתן, ומפי ר' אסי בר נתן ישנן שמועות לא מעטות, אפשר להניח שזהו שיבוש) – 'ר' אסי בר נתן גמיר לה להא מתניתא ולא ידע ליה לפרושה'.

מה יעשה ר' אסי? ר' אסי בר נתן, בן הדור השלישי לאמוראי בבל, הולך לשאול את המומחה הגדול במשניות ובברייתות בדורו - רב ששת העיוור, עליו מסופר ששפתי חברו, רב חסדא, היו רועדות מול בקיאותו הגדולה במשניות ובברייתות (ברכות מו:).

'אזל בתריה רב ששת לנהרדעא ולא אשכחיה'. ר' אסי מחפש את רב ששת בנהרדעא ואיננו מוצא אותו שם. בנהרדעא היתה באותה העת ישיבתו של רב נחמן, תלמידו הגדול של שמואל, ויחד עמו נתקבצו שם כמה מגדולי הדור – רבה בר אבוה, עולא ורב ששת עצמו.

'אזל בתריה למחוזא, אשכחיה' – ר' אסי ממשיך לחפש ומוצא אותו בסופו של דבר במחוזא. מדוע לא נמצא רב ששת במקומו? הגמרא איננה מסבירה לנו את פשר המעבר מנהרדעא למחוזא ומשתיקתה אפשר לנחש שמסתתר כאן סיפור. יתכן שיש במילים קצרות אלו יותר מדיווח על מרדף אחר פירוש לברייתא קשה.

באגרת רב שרירא גאון המתארת את השתלשלותה של התורה שבעל פה מימי המשנה ועד לימיו של רב שרירא עצמו מוזכר המעשה הבא – 'ובשנת תק"ע [259 לספירה למניינם] אתא פאפא בר נצר ואחרבא לנהרדעא ואזל רבה בר אבוה זקננו ורב נחמן לשכנציב ולשלחי ולמחוזא...' פפא בר נצר הוא שמו הארמי של אודינת מלך תדמור - אותה ממלכה קצרת ימים ומסתורית שקרנה עלתה לשנים ספורות ונשלטה בידי המלך אודינת והמלכה זינוביה. הם ביקשו לעצמם תהילה כתהילת הרומאים ויצאו למסעות כיבוש ברחבי בבל בהם החריבו בין השאר את נהרדעא וגרמו לחכמיה להתפזר ברחבי בבל. יתכן שזהו הרקע לסיפורנו. ר' אסי בר נתן הולך לנהרדעא למצוא את רב ששת, הוא מגיע לנהרדעא ומוצא אותה חרבה, אך הוא חייב לדעת מה פשר הברייתא המוקשה שהגיעה לאוזניו. הוא ממשיך אל מחוזא שם מוצא את רב ששת, מקשה לו את קושייתו ומקבל תשובה (אותה תוכלו למצוא בסוגייתנו בדף קכ"א.)

הסיפור על חורבן נהרדעא ועל בר נצר הצורר לא סופר בגמרא בצורה כרונולוגית, את העדויות עליו יש ללקט מרחבי הש"ס - בכתובות נ"א: דנה הגמרא האם שלטונו של בר נצר נקרא 'מלכות' או 'ליסטות'. בירושלמי תרומות (פ"ח ה"י) נתפס האמורא זעירי על ידי זינוביא מלכת תדמור ולא היה מצליח להשתחרר לולא הגיע לפתע ערבי אחד להתלונן לפני המלכה ובידו חרב בעזרתה רצח אותו 'בר ניצור' את אחיו. ור' יוחנן הארץ ישראלי מורה להדליק את נר חנוכה 'עד דכליא ריגלא דתרמודאי' (שבת כא:) שפירושו, בין השאר, שנר חנוכה – סמל האוטונומיה היהודית - ימשיך ויבער עד שתכלה רגל הצורר התדמורי ותיעלם מן השווקים.