הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

בבא בתרא קנג ע"א

תלמוד בבלי בבא בתרא קנג, א:
"מתני'. לא כתב בה שכיב מרע, הוא אומר שכיב מרע הייתי, והן אומרים בריא היית - צריך להביא ראיה ששכיב מרע היה, דברי ר"מ; וחכ"א: המוציא מחברו עליו הראיה".

אם ברור לנו שאדם היה בגדר שכיב מרע והבריא, הרי מתנות שנתן שהיה במצב של שכיב מרע בטלות ומבוטלות.

מה קורה אם אדם נתן מתנה למאן דהוא והוא טוען שנתן את המתנה שהיה במצב של שכיב מרע, וממילא המתנה בטלה. מקבל המתנה לעומת זאת טוען שאדם זה נתן את המתנה כאשר היה בריא וממילא המתנה נשארת מתנה (בשטר עצמו כמובן לא מצוין מצבו של האיש בזמן נתינת המתנה).

במציאות כזאת מביאה המשנה מחלוקת מי צריך להביא ראיה על מצבו הראשוני. לדעת ר' מאיר הנותן צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע. ואילו לדעת חכמים מקבל המתנה צריך להביא ראיה שהנותן היה שכיב מרע.

בתלמוד הירושלמי (בבא בתרא ט, ו) ישנה מחלוקת בדעת חכמים האם עדים של המקבל (עדים על נתינת המתנה) הם ראיה טובה. לכאורה מה יגיד הנותן מתנה לדעת מי שאומר שעדים אינם מהווים ראיה אם אכן יגידו העדים שהוא היה בריא כאשר נתן את המתנה. התשובה המרתקת היא שהוא יגיד שמדובר בעדים שקרנים. לכאורה מאיזו סיבה אדם יכול להאשים את העדים כשקרנים. אומר התלמוד הירושלמי רעיון מעניין. כל התסבוכת עכשיו היא בגלל שלא כתוב בשטר שהייתי שכיב מרע. ברור הדבר שכאשר נתתי את המתנה אמרתי לכם לכתוב שאני במצב של שכיב מרע. העובדה שלא כתבתם את הדבר מראה שאתם שקרנים, אם כן כיצד נאמין לכם עכשיו.

תלמוד ירושלמי בבא בתרא ט, ו:
"עדים חברייא זעירייא אמרי אין עדים כלום פליגי אלא על העדים. אמר רבי אחא כיון שאמרתי לכם לכתוב שכיב מרע ולא כתבתם שקרים אתם".