זכין לאדם שלא בפניו / רפי זברגר

קידושין כג ע"א

הקדמה

המשנה בדף הקודם החלה לעסוק בקנייני עבד כנעני. זהו עבד גוי שנמכר ליהודי, בין על ידי הגוי ובין על ידי יהודי אחר. המשנה קבעה כי עבד כנעני נקנה בשלושה דרכים: כסף (נותן לאדון), שטר (כותב ומוסר לאדון) וחזקה (עושה ''פעולה'' עבור האדון – מלבישו, מרחיצו וכדו'). העבד קונה את עצמו (מפסיק להיות עבד) בכסף ובשטר. יש מחלוקת לגבי אופן מימוש צורת קנין אלו: 


 

הנושא

הגמרא מדייקת בדעת חכמים בנושא כסף הניתן על ידי עצמו: האם משמעות המשנה שרק על ידי עצמו ולא על ידי אחרים? הרי זה קשה, מכיוון שאנו יודעים ששחרור העבד מהווה זכות עבורו (מצב של שחרור עדיף על עבדות), ויש לנו כלל: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו. משמעות כלל זה: אם יש פעולה ''טובה'' לאדם, ומהווה זכות עבורו, ניתן לבצעה עבורו גם אם הוא אינו מודע לכך, ושלא בפניו. מה שאין כן בפעולה "לא טובה'' עבורו, ומחייבת את האדם, או אז – יש לעשות את כל הפעולות רק בפניו ורק על סמך דעתו.
לאור כללים אלו, שואלת הגמרא: מדוע אין אפשרות לקנות את העבד על ידי אחרים לפי חכמים, הרי זו זכות עבורו להפסיק להיות עבד, ולכן, גם צריך לתת גם לאחרים אפשרות לבצע זאת?
הגמרא משיבה, כי לא הבנו טוב ואין לדייק כפי שהצגנו בתחילת הנושא, אלא: אף על ידי עצמו. כלומר, העבד יכול להשתחרר ולצאת לחופשי, או ע''י כסף של אחרים או ע''י כסף של עצמו. 
  

מהו המסר?

יש כמה דינים מעניינים הקשורים לקטנים אשר מקורם מן הכלל זכין לאדם שלא בפניו . למשל, דיני גיור קטנים ע''י הוריהם, יכול לחול רק בגלל שזו זכות עבורם, ולכן ניתן לבצע גירות שלהם גם שלא מדעתם (קטן מוגדר כ"אדם שאין בו דעת''). לאור כלל זה ניתן לומר כי נחמד ונעים להביא מתנה או כל דבר המשמח את הילד, גם אם אינו "מודע" לכך קודם לכן.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]