נשרפו חיטיך בעליה / רפי זברגר

קידושין כח ע"ב

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת בקנין חליפין. קנין זה המכונה היום ''קנין בָּרְטֶר'', היא שיטה להחלפת סחורות בין שני אנשים. כל אחד הוא גם מוכר וגם קונה. קובעת המשנה: כל הנעשה דמים באחר, כיוון שזכה זה – נתחייב זה בחליפיו. כלומר, אם עושים קנין חליפין במטלטלין, כאשר אחד מהם זכה בחפץ הנקנה, באותו רגע הבעלות עוברת גם על החפץ השני. המשנה מביאה דוגמא להלכה זו: כיצד? החליף שור בפרה, או חמור בשור, כיוון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. כלומר – אם בעל השור משך את הפרה שהוא רוצה לקנות, באותו רגע – בעל הפרה זכה בשור שהוא מעוניין לרכוש. 
 

הנושא

הגמרא מנסה להסביר את המשנה, כי מדובר בחליפין של מטבע. כלומר - מטבע ניתן בתורת חליפין (''החלפת'' מטבעות בסחורה). בהמשך, הגמרא דוחה אפשרות זו ומעמידה את המשנה בחליפין של מטלטלין במטלטלין. 
בכל מקרה, הגמרא דנה ארוכות, במחשבה הראשונית לייחס למשנה החלפת מטלטלין במטבע, ומסבירה שלפי כיוון זה, יש לומר כי המשנה סוברת כמו הדין של רבי יוחנן. והגמרא מפרטת את דינו של רבי יוחנן: דבר תורה מעות קונות. כלומר, מדין בסיסי בתורה, ניתן לקנות בכסף, וברגע שהקונה משלם את כסף הקנין, הרי הוא כבר קנה את החפץ. ממשיכה הגמרא לדון בדין רבי יוחנן: ומה טעם אמרו משיכה קונה, גזירה שמא יאמר לו: נשרפו חיטך בעלייה. הסבר: למרות שעל פי דין תורה, מסירת המעות מהווה את הקנין, גזרו חכמים וקבעו שלא כך יהיה בפועל. רק כאשר הקונה מושך את החפץ אותו הוא מעוניין לקנות – רק אז חל הקנין והאחריות על החפץ עוברת לקונה. הנימוק לגזירת חכמים: אם אמנם היה לפי דין תורה שבעת מסירת הכסף החפץ היה נקנה, היה יכול להיווצר ''מצב לא נעים'' – הבעלות עברה לקונה, בעת מסירת הכסף, אבל החפץ הנקנה עדיין בבית המוכר. ואם תהיה שריפה בביתו של המוכר, לא יהיו לו מניעים מספיק טובים כדי לשמור על החפץ, שהרי הוא כבר לא שלו – לכן גזרו חכמים, כי הקניין יתבצע אך ורק לאחר משיכת החפץ ע''י הקונה. 
  

מהו המסר?

חכמים ''דואגים'' שלא תיווצר ''תוצאה מעוותת''. אם המוכר כבר מכר את החפץ, והחפץ עדיין אצלו, הוא עלול שלא להשתדל לשמור ולהגן על החפץ. כדי שלא יקרה מצב כזה, גזרו חכמים לשיטת רבי יוחנן, קנין משיכה.
מתוך ''דאגה'' זו של חכמים, אנו למדים לדאוג אף בעצמנו שלא ייווצרו מצבים מעוותים. לא נסכים בשום אופן שיקרו מצבים בהם ילד שלנו, לא יזכה לשמירה והגנה מרבית. לא נרצה ליצור מצב בו ילדנו, או אף ילד חברנו, "יפול בין הכיסאות" ולא יזכה ליחס הוגן וטוב, וכן הלאה על זה הדרך.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]