מי יודע כמה חיי? / רפי זברגר

קידושין ל ע"א

הקדמה

במסגרת הדיונים על החובות ההדדיות בין אב לבנו, מצטטים פסוק מתוך שמע ישראל העוסק בחיוב לימוד הילדים. 
 

הנושא

רב ספרא בשם רבי יהושע בן חנניא מסביר את משמעות המילה וְשִׁנַּנְתָּ֣ם מתוך הפסוק: וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם (דברים ו', ז') 
במובן של ושלשתם – כלומר יש לחלק את הלימוד לשלושה חלקים [רש''י מסביר את הלימוד מתוך כך שלא כתוב ושניתם, אז היה במשמעות של כפל לימוד, אלא וְשִׁנַּנְתָּ֣ם במובן של שילוש הלימוד].
מתוך לימוד זה של רב ספרא מגדירים מהם חלקי הלימוד: שליש במקרא (תנ''ך), שליש במשנה, שליש בתלמוד. 
מיד מקשה הגמרא קושיא ''חזקה'': כיצד ניתן לחלק את ''החיים'' לשלושה חלקים, שהרי לא ידוע מתי אדם עומד להחזיר נשמתו לבורא עולם, בלשון הגמרא: מי יודע כמה חיי? 
עונה הגמרא: הכוונה לחלוקה יומית. כל יום יש לחלק את הלימוד לשלושה חלקים. [לפי רש''י יש לבצע חלוקה שבועית!]
ישנה הערה מעניינת מאוד ברמ''א [רבי משה איסרליש, פוסק על השולחן ערוך, אשר התקבל אצל האשכנזים]: ויש אומרים שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל (שו"ע יורה דעה רמ"ו, ד').
  

מהו המסר?

השאלה בגמרא מי יודע כמה חיי? ''מציבה בפנינו מראה'' ונותנת לנו "מבט חשוב" על החיים. אנו מחויבים לחשוב בכל רגע בחיים, שמא חס וחלילה אולי זה הרגע האחרון. מחשבה זו אמורה לגרום לנו לתת משמעות לחיים. מה באמת עשינו בזמן שנשאר לנו? האם נתנו מספיק משמעות לחיינו? ביטוי לכך מובע בהספדו המפורסם של אהוד ברק על יוני נתניהו:
"אני מאמין שהחיים אינם אוסף השעות והימים בין לידתו של האדם למותו - אלא התוכן שאנחנו יוצקים לתוכם. הביטוי היותר חזק של הקיום איננו זרימת הזמן לאורך חייו של אדם אלא אוסף החותמות שהוא מטביע על הסובבים אותו מכוח אישיותו ומעשיו - ואוסף החתימות שהעולם מטביע בו - דרך רגישותו, ופתיחותו לגוונים היותר דקים של גילויי החיים".


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]