|
לא עלתה בידו אלא רגזנותא / רפי זברגרקידושין מא ע"א
הקדמה
המשנה האחרונה של הפרק בדף הקודם, מתארת ''טכניקה'' אשר אמורה לסייע לנו לעשות מעשים טובים ולא לחטוא. וכך לשונה של המשנה: כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ - לא במהרה הוא חוטא, שנאמר: והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד', י''ב) ; ''החוט המשולש'' בדמות לימוד והתעמקות בשורשי הדברים (מקרא), בפרשנותם (משנה), ולא הולך בטל אלא עובד במלאכתו (דרך ארץ), הריהו נמצא על ''הדרך הטובה'' אשר ''תשמור'' עליו לבל יחטא. הנושא
הגמרא מתייחסת לקטע השני של המשנה, ומביא דוגמאות לאנשים ש''אינם מן הישוב''. למשל: האוכל בשוק – הרי זה דמה לכלב. אדם האוכל בשוק, מראה לנו שאין לו בושה, ומתנהג כמו כלב, וממשיכה הגמרא לקבוע כי אדם כזה פסול לעדות . וזאת כיוון, שעדות מסתמכת על נאמנות, ואדם שאינו מתבייש, חשוד על השקר ולכן אינו נאמן. מהו המסר?
נאמר ע''י חכמינו: כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה (זוהר בראשית כ''ז, ב'). כי היצר אומר לו היום לעשות כך, ומחר יכול להביא אותו למחוזות גרועים מאוד, כמו עבודה זרה. לכן, עלינו להתרחק מן הרגזנות והכעס. להשתדל להגיב בקור רוח, בלא התלהמות, ולאחר מחשבה. לפני כל תגובה, רצוי להמתין מעט, לחשוב שוב, האם זו אכן התגובה אותה אנו מבקשים להגיב. כמאמר בגמרא שלנו: כל המתרגז, אינו משיג דבר, כי אם את הרגזנות לבדה! |