לקולא פליג או לחומרא פליג / רפי זברגר

קידושין לז ע"א

הקדמה

המשנה בדף הקודם עוסקת בחלוקת המצוות לשתי קבוצות: מצוות התלויות בארץ (קיום שלהם תלוי בגידולים הגדלים בארץ) וכאלו שאינם תלויים בארץ. הקבוצה הראשונה חלה רק בארץ ישראל, ואין חיוב לקיימם בחוץ לארץ, לעומת מצוות שאינן תלויות בארץ – חלות בכל מקום בעולם. המשנה מסייגת זאת בשני דינים: ערלה וכלאיים. ערלה הא איסור אכילת פירות מעצים חדשים בשלוש שנים ראשונות לאחר הנטיעה, וכלאיים הוא איסור גידול משותף של שני מינים. למרות ששני איסורים אלו תלויים בגידולים, הם חלים ותקפים גם בחו''ל.
 

הנושא

המשנה הנ''ל מסתיימת כך: רבי אליעזר אומר אף ה"חדש". ''חדש'' הוא איסור לאכול תבואה [חמשת מיני דגן] חדשה לפני הקרבת קרבן העומר בט''ז בניסן. מקור המצוה: וְלֶחֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד עֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת קָרְבַּ֖ן אֱלֹהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם: (ויקרא כ"ג, י"ד) 
הגמרא שואלת על דעה זו מה "התכוון המשורר"? בלשון הגמרא: רבי אליעזר, לקולא פליג או לחומרא פליג? האם רבי אליעזר מחמיר יותר מדעת תנא קמא [הדעה במשנה ללא שם, נקראת בלשון תלמודית ''תנא קמא'' – בתרגום מילולי: ''החכם הראשון''], או מקל. 
האם לדעת תנא קמא דין ''חדש'' לא חל בחו''ל, ורבי אליעזר מחמיר ואוסר ''חדש'' גם בחו''ל, או שמא ההיפך: תנא קמא אוסר ''חדש'' בחו''ל ורבי אליעזר מקל ומתיר ''חדש'' בחו''ל. נסכם את שאלת הגמרא בטבלה הבאה: 


 

מהו המסר?

התנא במשנה ציטט דעת רבי אליעזר, אך השאיר את כוונתו האמיתית מעומעמת. לא ברור לי, האם באמת מחבר המשנה התכוון להשאיר את דעתו של רבי אליעזר בלתי ברורה או לא. בכל מקרה, נראה כי אפשר להסיק מכאן ל"אופן להעברת מסרים'': כמעט תמיד, אין טעם לומר משהו ''אמורפי'' ולא ברור, המצריך את השומעים להתלבט מה באמת נאמר. יש להשתדל להיות ברור וחד משמעי, אפילו אם צריך להאריך קמעה, כדי שגם הצד השני יוכל להבין את ''כוונת המשורר''.
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]