סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הלך וקדשה במקום אחר - אינה מקודשת / רפי זברגר

קידושין לז ע"א

 

הקדמה

המשנה הראשונה בדף עוסקת במקרה, שהבעל מינה שליח לקדש אשה במקום מסוים והשליח שינה את המקום. יש אבחנה בין שני מקרים:
1. צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני, והלך וקדשה במקום אחר – אינה מקודשת
2. הרי היא במקום פלוני, וקדשה במקום אחר – מקודשת
ההסבר להבדל בין המקרים, שבמקרה הראשון הבעל התכוון ורצה שהשליח יקדש דווקא במקום פלוני, וכך אמנם הוא התנה, ולכן – כל שינוי מרצונותיו של הבעל, ומהתנאי שהוא הציב למעשה הקידושין – פוסל את הקידושין. לעומת המקרה השני, בו הבעל רק ציין את מקום האשה, וכביכול אמר לשליח, אני מעוניין לקדש אשה זו, כרגע היא נמצא במקום פלוני – לך לשם לקדשה. אבל אין זה מהווה תנאי למעשה הקידושין, ואם האשה תעבור למקום אחר, רצונו שהשליח יקדשה במקום השני. לכן במקרה זה, פירוט המקום אינו מהווה תנאי, ואם קידשה במקום אחר תהיה מקודשת. 
 

הנושא

הגמרא מצטטת משנה ממסכת גיטין (ס''ח .) דומה מאוד במבנה שלה למשנה שלנו, אך עוסקת בדיני גיטין.
1. תנו גט זה לאשתי במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר – פסול.
2. הרי היא במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר – כשר.
הגמרא כהרגלה שואלת מיד, מהו הצורך בשתי המשניות, הרי לכאורה העיקרון בשני המקומות זהה:
אם הבעל התכוון במפורש לבצע את הפעולה במקום מסוים, והפעולה בוצעה במקום אחר – פסול, אך אם רק "מציין מקום", גם אם בוצע במקום אחר – כשר.
תשובת הגמרא כמו בהרבה מקרים שישנם שאלות מן הסוג הזה, כי יש ''צריכותא'' – צריך את שני המקרים, ואין אפשרות ללמוד מקרה אחד מרעהו. נפרט את ה''צריכותות'' לשני הכיוונים:
• אם היה הדין רק בקידושין, היינו אומרים שדווקא בקידושין, הבעל מתכוון לעמוד על רצונו לקדשה במקום מסוים, כיוון שבאותו מקום ''יש לו שם טוב'' ואנשים ''לא ידברו עליו סרה'', לעומת המקום השני, שאולי לא כל כך אוהבים אותו, ואז יספרו לאשה ''דברים לא טובים'' עליו – לכן מקפיד על מקום הקידושין. אבל בגיטין – כל מטרתו היא להיפרד מן האשה, ולמרות שציין במפורש שם של מקום לביצוע הגט, היינו אומרים שאין הוא מקפיד כל כך, והאשה תהיה מגורשת גם אם לא בוצע כפי שהוא אמר. לכן צריך את המשנה בגירושין לומר, שגם שם הבעל מקפיד.
• אם היה הדין רק בגירושין, היינו אומרים שדווקא שם, הבעל מקפיד על מקום ביצוע הגט, כיוון שהבעל המגרש את אשתו, ''עושה לו שם רע'' (לפחות בזמן התלמוד, לא בטוח שהיום גם נכון...), ולכן הוא מקפיד על המקום, ומוכן שיצא עליו שם לא טוב, רק במקום פלוני, ולא במקום אחר. אבל בקידושין, ''אין עשיית שם רע'', אולי להיפך, אדם המקדש אשה יוצא עליו שם טוב, ואז אין הבעל יקפיד על המקום, ותהיה מקודשת גם אם לא בוצע כפי שביקש, לכן צריך גם את המשנה בקידושין ללמד, שאם הבעל מקפיד על מקום – אין לבצע את הקידושין במקום אחר.
 

מהו המסר?

למדנו היום, כי למרות שניתן ''להסביר'' כי הבעל לא ממש מקפיד על מקום ביצוע הפעולה (אם בגלל שבגיטין – מטרתו היא לגרש ובאמת לא משנה לו היכן, אם בגלל שבקידושין אין ''בעיה של שם רע'') – בכל מקרה, אנו פוסקים שכשהבעל אמר דבר ברור, ולשונו מלמדת אותנו כי הוא מקפיד על המקום – אין אנו מרשים לבצע את הפעולה במקום אחר. 
ניתן באמת לשאול: מדוע? מה הסיבה שאנחנו מייחסים לבעל ''כוונה חיובית ובלתי מתפשרת'' לגבי מקום הפעולה?
ניתן אולי להסביר, כי הגמרא מלמדת אותנו להתייחס בכבוד לרצונם של אנשים. גם אם אנחנו לא מבינים, ויותר מזה, אף ניתן ''לפרש'' את הדברים בכיוון אחר – אם לשונו של הבעל הייתה הקפדה – אנו מקפידים, ללא כחל וללא סרק.       אנו מכבדים את רצונותיו של כל אדם, ומייחסים להם רצינות וחשיבות, גם אם ''לא כל כך נראה לנו''. 
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר