מהות השתיקה  / רפי זברגר

קידושין מה ע"ב

הרקע

כפי שלמדנו בעבר, "חתונה" כוללת שני מרכיבים: קידושין וחופה. הקידושין, הנקראים בלשון חכמים אירוסין, הינם שלב הראשון, המהווה ''קנין'' של האשה, ומיד לאחריו, האשה אסורה לכל העולם, אך גם אסורה לבעל עד סיום השלב השני של החופה, אשר בו מכניס הבעל את אשתו לביתו [החופה מהווה ''מעשה סמלי'' של ההכנסה לבית].  
 

הנושא

ילדה קטנה, אביה מקבל את כסף הקידושין או השטר אשר בו מקדש הבעל את האשה, ובמעשה זה, מתקדשת ביתו הקטנה. מה קורה אם האבא קיבל את הקידושין ומייד לאחר מכן, עזב לחוץ לארץ ולא היה עמנו בשלב של החופה. לפי רב [זהו שמו] – האשה נחשבת לאשה נשואה לכל דבר, ואפילו מותר לה לאכול מפירות תרומה, אם בעלה כהן [רק לאשה נשואה מותר לאכול מפירות תרומה, של בעלה הכהן]. רב מסביר את פסק הדין שלו, בכך שהאבא של האשה ''שתק'' ולא אמר מילה לאחר הקידושין, אנו מפרשים שתיקה זו, כהסכמה לכל התהליך, וכמו שהסכים על השלב הראשון של הקידושין, כנראה שגם מסכים לשלב השני של החופה, למרות שהוא נעדר ממנה. 
לעומתו, סובר רב אסי, כי אסור לה לאכול מפירות תרומת בעלה הכהן, כיוון שאנו חוששים כי אם האבא היה נמצא, אולי הוא היה מתנגד למעשה החופה, למרות שהסכים לשלב הקידושין. אין לפרש את שתיקתו כהסכמה, אלא כ''צעקה פנימית'' חזקה, אשר מעידה על חוסר הסכמה והתנגדות, ו"כגודל חוסר ההסכמה של האבא, כך שתיקתו רועמת יותר".
 

מהו המסר?

למדנו על מחלוקת קוטבית בין שני חכמים, כיצד לפרש את השתיקה . האם כהסכמה, כדברי רב, או כהתנגדות חזקה כדברי רבי אסי. 
אנו מכירים את הכלל הידוע ''שתיקה כהודאה'', אשר אף נפסקת להלכה, למשל, בהלכות איסורי ביאה (פרק י''ט, הלכה כ''ב) פוסק הרמב''ם, כי כל מי שקורין לו ממזר והוא שותק – חוששין לו ולמשפחתו ולא נושאין מהם. כלומר, אדם השומע שאומרים עליו שהוא ממזר ואינו מוחה אלא שותק, כנראה יש משהו בדבר, ולכן חוששים שאמנם הוא ממזר, ואסור להתחתן איתו ועם משפחתו. 
מצד שני, אדם אשר שתק ''תחילה ועד סוף'', ופשוט לא התייחס להאשמות שהוטחו בו, במקרה כזה למשל, לא אומרים שתיקה כהודאה (בית ההוראה המרכזי, שעל יד מכון ירושלים לדיינות). וישנם מקרים נוספים. 
אם נדון בשתיקות של ילדים בבית, האם דינם כהסכמה או כהתנגדות, נראה כי אין ''כלל כולל'' בנושא, ויש לבחון כל מקרה לגופו. בכל מקרה, יש לשים לב היטב, כאשר הילד שותק יותר מידי, לא מביע ולא מחצין את רגשותיו ומחשבותיו – או אז, יש להשתדל מאוד להבין את אשר עובר על ליבו, ולא לעבור על כך לסדר היום.
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]