טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

מותר ללתות חיטין בפסח – שמר האפייה

"תנחום בריה דרבי אמי איקלע לחתר, דרש להו: מותר ללתות חיטין בפסח. אמרו לו: לאו רבי מני דמן צור איכא הכא, ותניא: תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו, אלא אם כן היה רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל! אמר להו: לאו אדעתאי" (סנהדרין, ה ע"ב)

פירוש: תַּנְחוּם בְּרֵיהּ [בנו] של ר' אַמִי אִיקְלַע [נזדמן] לְמקום הקרוי חַתָר, דָּרַשׁ לְהוּ [להם, לבני המקום]: מוּתָּר לִלְתּוֹת (לשרות מעט במים להקל על הקליפה בשעת טחינה) חִיטִּין בַּפֶּסַח, ואין לחשוש שמא יחמיצו בינתיים. אָמְרוּ לוֹ: לָאו [האם לא] ר' מָנִי שמִן צוֹר אִיכָּא הָכָא [ישנו כאן] סמוך למקומנו. וְתַנְיָא [ושנינו בברייתא]: תַּלְמִיד אַל יוֹרֶה הֲלָכָה בִּמְקוֹם רַבּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת שהוא כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. שבתוך המחנה אין אדם רשאי לדון בפני משה רבינו. אָמַר לְהוּ [להם]: לָאו אַדַּעְתַּאי [לא היה הדבר בדעתי], כלומר, לא ידעתי שרבי מצוי במקום סמוך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: שמרי אפייה         שם באנגלית: Yeast           שם מדעי: Saccharomyces cerevisiae


נושא מרכזי: במה שונה מגע גרגירי דגן במים מחימוץ עיסה?

עיקר הדיון בנושא הלתיתה הוא בגמרא במסכת פסחים (מ ע"א) ושם עסקתי בו בהרחבה. לקריאה הקש כאן.
 

רבי תנחום דרש לאנשי חתר שמותר ללתות חיטים בפסח. לתיתה היא שרייה במים שנועדה לנקות את הגרגירים מאבק, לרכך אותם ולהקל על הפרדת הסובין (1). כפי שמשתמע ממהלך הסוגייה הרי שהלתיתה תורמת לאיכות הקמח המתקבל. "אמר ליה רב נחמן: מאן דציית ליה לאבא אכיל נהמא דעיפושא". מפרש רש"י: "מאן דצאית ליה לאבא יאכל לחם עיפושא - כלומר: לא תהא סולתן נקיה". בהמשך הסוגיה: "אמר רבא: מותר ללתות, דתניא: יוצאין בפת נקיה והדראה, ואי אפשר נקיה בלא לתיתה". רש"י: "והדראה – קיבר". לעיל (לו ע"א) פירש: "לתיתה - לשורן במים מעט, ולכותשן במכתשת להסיר מורסנן, כדי שתהא סולתן נקיה". בפסקי הרי"ד אנו מוצאים הסבר מפורט יותר: "אמר רב נחמן מאן דציית ליה אכיל נהמא בעיפושא. פי' אם לא ישרה אותם קודם טחינתן נטחנת קליפתן עם הקמח ונעשת סובין, וכששורין אותן נושרת הקליפה שלימה ואינה נטחנת ויוצא הקמח נקי". בניגוד לשעורה האסורה בלתיתה הרי שמעיקר הדין מותר ללתות חיטה כדברי רבא (פסחים, מ ע"א): "הדר אמר רבא: מותר ללתות, דתניא: יוצאין בפת נקיה והדראה, ואי אפשר נקיה בלא לתיתה". מהמשך דבריו עולה שהלתיתה היא אף מצוה. מסוגייתנו משתמע שההיתר ללתות חיטה מוסכם על האמוראים שהרי לא חלקו על דברי רבי תנחום אלא העירו על שהורה הוראה לפני רבו. המנהג מתקופת הגאונים שלא ללתות חטים הנטחנים לפסח משום שאין אנו בקיאים בלתיתה. נפסק בשו"ע (או"ח, הלכות פסח, סי' תנ"ג ה'): "האידנא אסור ללתות בין חטים בין שעורים". בימינו כרוכה הכנת החיטה לטחינה בהרטבתה נושא שנדון גם על ידי הפוסקים בני זמננו (2).
 

תמונה 1. גרגירי חיטה		תמונה 2. גרגירי שעורה

תמונה 3. חתך בגרגיר חיטה  - שכבת האלאורון (בצבע ירוק)		תמונה 4. חתך אורך בגרגיר חיטה

(2) 'קמח שנטחן לפני פסח דינו לאחר הפסח', חבל נחלתו, א' ל"ב.
  

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.