סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1036
"אמר רבי יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה"
סנהדרין כא ע"ב
רש"י מסביר "כגון למה נאסרה לבישת שעטנז, ואכילת חזיר וכיו"ב כל איסורי התורה". ז"א שאלתו של רבי יצחק היא מדוע לא פירשה התורה את טעם האיסורים שהיא אוסרת, ממשיך רבי יצחק ואומר "שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם, כתוב: "לא ירבה לו נשים" אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו".
וכתוב "לא ירבה לו סוסים" ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב. וכתיב "ותצא מרכבה ממצרים בשש" וגו'. התורה יצאה מגדרה בשתי מקראות הללו, באסור הנשים למלך ובאסור הסוסים למלך והסבירה את טעם האסור, "רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה, למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזאת עוד". לגבי אסור נשים נא' הטעם "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו". הרי שביחס לשני האסורים הללו התורה נימקה את טעם האסור, ושלמה המלך שהיה גדול העולם כמו שנא' ויחכם שלמה מכל האדם כיוון שראה את הנמוק סבר שלא אליו מתייחסים הפסוקים, שהרי הוא מסוגל להרבות סוסים, ולא להשיב את העם מצרימה, להרבות נשים ולא להיות מושפע מהן. וכיון שהאסורים האלו נומקו נכשל בהם שלמה המלך, אילולא היו האסורים מנומקים, אם היה נא' שאסור למלך להרבות סוסים ולהרבות נשים בלי להביא את הנמוק, לא היה נכשל שלמה המלך שהרי כל עוד שהנמוק לא קיים, לא יכול שלמה המלך לתלות שמותר לו לעבור על האסור. הכשלון הזה של שלמה המלך מסביר לנו מדוע סתמה התורה את טעמי האסורים, משום שברגע שהאסורים יהיו מנומקים יוכלו אנשים להכשל ולומר "לי זה לא יקרה".
האדמו"ר מרופשיץ הקשה על דברי גמ' אלו מפסוק בתורה. בפר' משפטים נא' "ושוחד לא תקח כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים", הרי שיש לנו כאן אסור נוסף שהתורה מנמקת מלבד 2 האסורים הללו.
ענה על כך האדמו"ר תשובה חריפה: נכון שהתורה מנמקת את אסור לקיחת השוחד אבל נמוק זה לא יביא לשום מכשול שהרי התורה אומרת שלשוחד יש כח כזה שהוא מסוגל גם לעוור את הפקחים והרי כאשר התורה מתארת אדם כפקח לא יתכן שיבוא אדם ויאמר: אני אקח שוחד והשוחד אותי לא יעוור משום שהוא יבין לבד, כלום פקח אתה יותר מהפיקח שהתורה מתייחסת אליו, כלום צדיק אתה יותר מהצדיק שהפסוק מתייחס אליו, כאשר הפסוק מכתיר אדם בתואר פקח הרי זה אדם שזכה לשיא הפקחות, והתורה מזהירה ואומרת שהשוחד יש בו תכונה כזו שהוא מעוור אפ' את הפקחים, אפ' את הצדיקים, כיצד א"כ יכשל אדם ויאמר לי זה לא יקרה, והרי התורה הבטיחה מפורשות שנטילת השוחד תעוור גם את הפקחים, לכן שפיר מנמקת התורה את אסור השוחד, משא"כ הנמוקים ביחס לרבוי הנשים והסוסים, שם לא נא' שאותן נשים תפרנה גם את לב החכם והצדיק, שאותם סוסים יביאו להשבת העם מצרימה גם אם המלך הוא חכם וצדיק, לכן נכשל גדול העולם בשתי מקראות אלו.
[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]
