הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

בתר עניא אזלא עניותא

בבא בתרא קעד ע"ב

 
"אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: בתר עניא אזלא עניותא".

במסכת בבא קמא דף צב ע"א הביאה הגמרא מקורות לאימרה זו מהמשנה ומהמקרא:
"אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: בתר עניא אזלא עניותא? אמר ליה, דתנן: עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף, ועניים - בסלי נצרים של ערבה קלופה, הסלים והבכורים נותנים לכהנים. אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: (ויקרא יג, מה) וְטָמֵא - טָמֵא יִקְרָא".

בזמננו "אמרי אינשי", כלומר פתגם זה נאמר בלשון: כסף נדבק לכסף. או גם: צרות באות בצרורות. וכן אמרו במדרש (תהלים מזמור יח, י) על הפסוק (תהלים יח, ה; קטז, ג) אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת: "מהו אפפוני... הצרות מתגלגלות ובאות (נ"א ובאין עלי) כאופן וגלגל".

מה גורם למציאות זו?
א. אמרו במסכת מועד קטן דף כח ע"א: "אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין - רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא - שיתין הלולי, בי רבה - שיתין תיכלי. בי רב חסדא - סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה - נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח". לפיכך בתר עניא אזלא עניותא, כי כך מזלו מלכתחילה.

ב. אמרו במסכת ברכות דף ס ע"א: "יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא, אתנח. אמר ליה: יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה? דכתיב: (איוב ג, כה) כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי".
מכאן עולה שכאשר מרגיש האדם שהוא אינו מצליח (שהוא "לא יוצלח" או לוזר בלעז) הריהו מאבד את בטחונו בה', ולכן לא מתקיים בו הפסוק: (תהלים לב, י) וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. וכדאמרי אינשי: תחשוב טוב, יהיה טוב.

ג. מצינו אופן נוסף שבו הדבר קורה בדרכי הטבע, לעיל בדף קלט ע"א: "אמר רבא: האי גדול אחי דלבש ואיכסי מביתא - מאי דעבד עבד". ופירש רשב"ם: "גדול אחי - שנושא ונותן בנכסים ואיכא הנאה ליתמי כי מיכסי מלבושים נאים כי היכי דלישתמעו מיליה". הוה אומר שמי שנראה עשיר אנשים בוטחים בו ועושים עמו עסקים והוא מתעשר. וכן אמרו במסכת יומא דף כב ע"ב: "אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור - מתעשר. מעיקרא כתיב: (שמואל א יא, ח) וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק, ולבסוף כתיב: (שמואל א טו, ד) וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים". מה שאין כן במי שנראה מסכן. מי שברוב חובותיו לחוץ למכור את נכסיו, אפילו מה שיש לו יורד מערכו, כמו שאמרו במסכת בבא קמא דף מו ע"ב: "אמרי נהרדעי: פעמים שנזקקין לנתבע תחלה, והיכי דמי? דקא זילי נכסיה".