נֹעָה וְתִרְצָה
בבא בתרא קכ ע"א
"להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן דרך חכמתן, מסייעא ליה לרבי אמי, דאמר רבי אמי: בישיבה הלך אחר חכמה, במסיבה הלך אחר זקנה".
"להלן" היינו בסוף החומש, כשנשאו: (במדבר לו, יא) וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים.
"וכאן" היינו בשעת תביעתן: (במדבר כז, א) וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה.
וכך הוא בפקודים דפינחס (במדבר כו, לג) וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה.
וכך הוא יהושע (יז, ג) וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה.
לכשתידוק תמצא שלא נתחלפו אלא נעה ותרצה, כאשר תרצה שהיתה אחרונה נתחלף מקומה עם נעה השניה.
ללמדך שלקראת שידוך לא די לנוע, אלא צריך לרוץ.
ולפי זה לא פליגי אותם אמוראי אתנא דבי רבי ישמעאל דאמרי לקמן: "בנות צלפחד שקולות היו, שנאמר: ותהיינה, הויה אחת לכולן". שהרי לתנא דבי רבי ישמעאל קשה, אם שקולות היו, למה נשתנה סדרן?
אלא שלמרות שככלל שקולות היו במעלתן, לכל אחת אופי חכמה מיוחד אשר בו חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ (משלי יד, א). ולצורך כל ישיבה הלך אחר חכמה השייכת לאותה ישיבה.
