הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנא קמא = סתם משנה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין ב ע"א
סמיכת זקנים ועריפת עגלה - בשלשה, דברי רבי שמעון.
רבי יהודה אומר: בחמשה.
החליצה והמיאונין - בשלשה.
ראה מה שכתבנו על מסכת סוטה דף מד
בגמרא:
/מתני'/. עגלה ערופה - בלשון הקודש,
שנאמר: +דברים כא+ כי ימצא חלל באדמה... ויצאו זקניך ושופטיך,
שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין;
רבי יהודה אומר: חמשה,
שנאמר: זקניך - שנים,
ושופטיך - שנים,
ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד... [דילוג רב]
בפשטות שתי המשניות מביאות את אותה מחלוקת בין רבי שמעון ורבי יהודה.
מבנה הגמרא:
1.
תנא קמא:
/מתני'/. עגלה ערופה - בלשון הקודש,
שנאמר: +דברים כא+ כי ימצא חלל באדמה... ויצאו זקניך ושופטיך,
שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין;
2.
רבי יהודה חולק:
רבי יהודה אומר: חמשה,
שנאמר: זקניך - שנים,
ושופטיך - שנים,
ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד... [דילוג רב]
3.
הגמרא מביאה ברייתא:
ת"ר:
ויצאו זקניך ושופטיך,
זקניך - שנים,
ושופטיך - שנים,
ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד - הרי כאן חמשה, דברי ר' יהודה;
דעת רבי יהודה ברישא של הברייתא כדעת רבי יהודה - לעיל בסעיף 2 - במשנתנו וכן כרבי יהודה במשנה בסנהדרין דף ב.
4.
ר' שמעון אומר:
זקניך - שנים,
ואין ב"ד שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד - הרי כאן שלשה.
מהברייתא משמע ש"תנא קמא" במשנתנו - לעיל בסעיף 1 - הוא רבי שמעון בברייתא וכרבי שמעון במשנה המקבילה במסכת סנהדרין דף ב.
5.
הגמרא דנה בדרשות השונות ומשמע שהיא לא מכריעה כמי ההלכה:
ור' שמעון נמי הא כתיב: ושופטיך!
ההוא מיבעי ליה: למיוחדין שבשופטיך.
ורבי יהודה? מזקני זקניך נפקא...
6.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ט הלכה א:
הרוג שנמצא נופל בארץ ולא נודע מי הכהו, מניחין אותו במקומו
ויוצאין חמשה זקנים מבית דין הגדול שבירושלם שנ' ויצאו זקניך ושופטיך ומודדין ממנו אל הערים שסביבות החלל, אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד.
הרמב"ם פוסק כדעת רבי יהודה בשתי המשניות ובברייתא.
7.
כסף משנה הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ט הלכה א:
[א] הרוג שנמצא נופל לארץ וכו'. ויוצאים חמשה זקנים מב"ד שבירושלים. משנה בפרק ט' דסוטה דף מ"ד:) שלשה מב"ד הגדול שבירושלים היו יוצאים
רבי יהודה אומר חמשה שנאמר ויצאו זקניך ושופטיך זקניך שנים שופטיך שנים אין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד...
ויש לתמוה למה פסק כר' יהודה אף על גב דבגמ' אמרינן דת"ק ר"ש
הוא מסתמך על הכלל שבדרך כלל הלכה כ"תנא קמא" נגד תנא יחיד שחולק עליו, ולכן היה צריך לפסוק כתנא קמא במשנתנו - במסכת סוטה [שצריך שלושה דיינים ולא חמשה דיינים] נגד דעת רבי יהודה במשנתנו שצריך חמשה דיינים.
7.1
הוא מעיר שלכאורה אין הכלל הנ"ל מתאים למשנתנו מכיוון שעל סמך הברייתא מוכח שה"תנא קמא" במשנתנו הוא דעת רבי שמעון בברייתא, וממילא לפי כללי הפסיקה יש לפסוק כרבי יהודה נגד רבי שמעון - וכרמב"ם.
7.2
והוא דוחה את האמור לעיל בסעיף 7.1:
מ"מ כיון דסתם לן תנא כוותיה הכי הוה ליה למיפסק
למרות שברור לנו ש"תנא קמא" במשנה הוא רבי שמעון בכל זאת מכיוון ש"רבי" סתם את המשנה ולא כתב "דברי רבי שמעון" הלכה צריכה להיות כ"תנא קמא" הסתום.
7.3
מוכח ממנו ש"תנא קמא" מוגדר כ"סתם משנה"!
7.4
עד כאן קשה מדוע הרמב"ם פוסק כרבי יהודה ולא כ"תנא קמא".
8.
והוא מיישב בלשון "ואפשר":
ואפשר דכיון דבפ"ק דסנהדרין (סנהדרין דף יד דף י"ד. נראה לי שצריך להיות דף ב) שנויה במחלוקת
הוה ליה סתם ואח"כ מחלוקת
דבתרי סדרי יש סדר למשנה
ואין הלכה כסתם
בסוגיה המקבילה במסכת סנהדרין דף ב מובא הדין שבסוגייתנו כמחלוקת בין רבי שמעון לרבי יהודה [אין הכוונה לברייתא שמוזכרת בסוגייתנו וגם שם במסכת סנהדרין דף יד]:
מסכת סנהדרין דף ב עמוד א:
סמיכת זקנים ועריפת עגלה - בשלשה, דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר: בחמשה."
8.1
ועל כן יוצא, שמכיון שהרישא של משנתנו - ה"תנא קמא" - מוגדר כ"סתם משנה", ואחר כך מובאת המחלוקת במסכת סנהדרין [מסכת סנהדרין נערכה/נכתבה אחרי מסכת סוטה] הרי שהכלל הוא שבמקרה כזה אין הלכה כסתם [או שאין הכרח שהלכה כסתם, או שמוחלט שאין הלכה כסתם].
8.2
חידושו הוא גדול מאד [ולכן הוא הקדים "ואפשר"]: הוא מגדיר את "תנא קמא" ממש כ"סתם משנה" ביחס לכלל של "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם"! [והרי גם במשנתנו רבי יהודה חולק על "תנא קמא"]
8.3
לאור כל הנ"ל הוא מסכם:
והדרינן לכללין דר"ש ור' יהודה הלכה כר' יהודה...
מכיוון שנשאר להכריע בין רבי יהודה לרבי שמעון הרי שלפי כללי הפסיקה הלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון [="רשב"י"].
8.4
משמע מדבריו שהכלל שהוסבר לעיל בסעיף 8.1 "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם" משמעותו, שאין הכרח לפסוק כסתם, ולכן, במחלוקת בין רבי שמעון ורבי יהודה יש לפסוק לפי כללי ההכרעה ביו שני חכמים אלה - והכלל הוא: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה [ולא בגלל שרבי יהודה איננו כ"סתם משנה" ולקיים הכלל ש"סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם"].
