שכיב מרע שהודה
בבא בתרא קעה ע"א
"בעי רבא: שכיב מרע שהודה, מהו? צריך לומר אתם עדי, או אין צריך לומר אתם עדי? {כדי שלא יוכל לטעון אחר כך משטה הייתי בך} צריך שיאמר כתובו, או אין צריך לומר כתובו? {האם זקוקים לאישור נוסף, כבבריא} אדם משטה בשעת מיתה, או אין אדם משטה בשעת מיתה? בתר דבעיא הדר פשטה: אין אדם משטה בשעת מיתה, ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו".
פירש רשב"ם: "ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין - ואין צריך לומר כתובו".
וכתב התוספות: "ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו כו' - האי ככתובין לא הוי ככתובין דלעיל פרק מי שמת (דף קנא.) דהתם קאמר שהם ככתובים וכמסורין כבר דלא בעי קנין אבל הכא לא בעי למימר דדוקא ככתובין וכמסורין אלא אלימו טובא כדברים הכתובים הלכך הוי כאילו אמר כתבו".
צריך ביאור למה כרך רבא איבעיות אלו יחדיו.
ועוד, למה אמרו בלשון יחיד "הדר פשטה" – פשט אותה, רק בעיה אחת.
אלא שהשאלות תלויות זו בזו, והתשובה אחת. שהיות שאין אדם משטה בשעת מיתה, דבריו מוחלטים וסופיים, ואין בכוונתו שיצטרכו אישור נוסף שמא חזר בו. לכן צוויו הראשון כבר כולל גם את ההוראה למעשה: "כתובו".
