הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב ותלמיד

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין ה ע"ב

תנא: באותה שעה גזרו: תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו.
תנחום בריה דרבי אמי איקלע לחתר, דרש להו: מותר ללתות חיטין בפסח. אמרו לו: לאו רבי מני דמן צור איכא הכא,
ותניא: תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו, אלא אם כן היה רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל! –
אמר להו: לאו אדעתאי.

1.
הסבר: כשהרב נותן לתלמידו רשות לדון אזי התלמיד ידקדק בדבריו, וגם הרב יתן רשות לתלמידו רק כשייווכח שהתלמיד מדבר ברור ושלא יטעו השומעים בדברים ששומעים ממנו [ מתוך הסיפור בקטע הקודם בגמרא אודות רבי יהודה הנשיא ורב]

2.
אולי ניתן מכאן ללמוד דבר חדש ועקרוני לכל הש"ס!

הביטוי "אמר רב... אמר רב..." משמעותו "הרגילה", שהתלמיד שמע את הדין מרבו.
הביטוי "אמר רב... משום רב..." משמעותו "הרגילה", שהתלמיד לא שמע ישירות מרבו או אפילו לא היה בזמנו.

בעלי הכללים מתלבטים מאד בכללים הנ"ל מפני שלטענתם יש הרבה יוצאים מהכלל, שלא מתיישבים בכללים הנ"ל.

3.
לפי סוגייתנו אולי אפשר לחדש ולומר: "אמר רב... אמר רב..." משמעותו היא שרב מסויים אומר בשם רבו ואין הכוונה רק באופן סתמי שלמד ממנו הלכה, אלא הכוונה היא, שקיבל ממנו רשות לומר זאת ולפסוק כך, והדברים שנמסרים הינם ברורים ומוסכמים שכך בדיוק אמר הרב עצמו ואי אפשר לטעות בכך

4.
ואילו הביטוי " אמר רב... משום רב..." הכוונה היא, שאמנם שמע ממנו [ולעיתים - אפילו באופן ישיר] אבל אין ודאות שהדברים מדוייקים והם על דעתו של הרב המבוגר יותר!

5.
המשמעות ההלכתית הנובעת מהבחנה זו היא שכאשר הביטוי הוא "אמר רב... אמר רב..." מי שחולק עליהם נחשב כחולק על המבוגר [והחשוב] יותר,
וכאשר הביטוי הוא: "אמר רב... משום רב..." מי שחולק עליהם, חולק למעשה באופן מפורש רק על האחרון, הצעיר יותר, כי אין וודאות חד משמעית שהמבוגר, החכם יותר, הסכים לדברים.

6.
ואולי כל האמור לעיל לא ממש מתאים לאמור בסוגייתנו, כי אולי הדברים בסוגייתנו נאמרו דווקא לגבי פסיקת הלכה למעשה לשאלה שנשאל החכם, ולא נאמרו לגבי דיונים עקרוניים שנאמרו בבית המדרש.