הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבי יוחנן וריש לקיש – הלכה כריש לקיש

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין טז ע"א

 

תנו רבנן: אחת - אחת ולא שלש. אתה אומר אחת ולא שלש, או אינו אלא אחת ולא שתים? כשהוא אומר עריך - הרי שתים אמור, הא מה אני מקיים אחת - אחת ולא שלש.
זימנין אמר רב: בבית דין אחד הוא דאין עושין, הא בשנים ושלשה בתי דינין - עושין.
וזימנין אמר רב: אפילו בשנים ושלשה בתי דינין, - לעולם אין עושין. מאי טעמא דרב - משום קרחה.
אמר ריש לקיש: לא שנו אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות - עושין.
רבי יוחנן אמר: אין עושין, משום קרחה.
תניא כוותיה דרבי יוחנן: אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל, אבל עושין אותם שתים, כגון אחת ביהודה ואחת בגליל. אבל שתים ביהודה ושתים בגליל - אין עושין. וסמוכה לספר - אפילו אחת אין עושין. מאי טעמא - שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל. ותיפוק לי דמקרבך אמר רחמנא, ולא מן הספר! - רבי שמעון היא, דדריש טעמא דקרא.

1.
הגמרא מביאה שני הסברים שונים לברייתא שנאמרו על ידי "רב".

2.
הגמרא מביאה גם שני הסברים [סייגים] נוספים שנאמרו על ידי רבי יוחנן וריש לקיש.

3.
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ד הלכה ד:

אין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת שנאמר באחד שעריך,
ולא ירושלים נעשית עיר הנדחת לפי שלא נתחלקה לשבטים,
ואין עושין עיר הנדחת בספר כדי שלא יכנסו עובדי כוכבים ויחריבו את ארץ ישראל,
ואין בית דין אחד עושה שלש עיירות הנדחות זו בצד זו, אבל אם היו מרוחקות עושה...

4.
הסבר הרמב"ם:
כסף משנה הלכות עבודה זרה פרק ד הלכה ד:

... ואין ב"ד אחד עושה שלש עיירות וכו'...
ולכאורה משמע שרבינו פוסק כר"ל דאמר אבל בשנים ושלשה מקומות עושין

הרמב"ם פסק כריש לקיש ולא כרבי יוחנן.

4.1
והוא מקשה:

ומן הדין כר"י ה"ל למפסק
אי משום דהלכה כוותיה לגבי ר"ל

הרי הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.

4.2
והוא מקשה קושיה נוספת:

ואי משום דתניא כוותיה

הרי הגמרא הביאה ברייתא שמסייעת לרבי יוחנן, ומדוע הרמב"ם פסק כריש לקיש.

4.3
הוא מקשה קושיה נוספת:

גם נראה שרבינו פסק כזמנין אמר רב דבשנים ושלשה בתי דינין עושין ומן הדין כאידך לישנא דאפילו בשנים ושלשה ב"ד אין עושין ה"ל למפסק
דכיון דלרב מספקא ליה אית לן למתפס לקולא שלא לעשות שלש אפילו בשלשה בתי דינים
וכבר השיג עליו הראב"ד וכתב א"א כל זה שבוש וכו' אלא יהודה וגליל עכ"ל.

הביטוי בגמרא "זימנין אמר רב... וזימנין אמר רב..." כוונתו שלרב יש ספק בדין, ולכן היה ראוי לרמב"ם לפסוק כדעה המקילה יותר!

5.
הוא מיישב את השאלות הנ"ל על ידי הסבר המחלוקות בסוגיה באופן מיוחד:

וכבר נשאל על זה הגאון מהר"י קולון והשיב שדעת רבינו הוא דלא פליגי ר"י ור"ל במרוחקות אלא במקורבות דר"ל סובר דאע"ג שהן מקורבות כיון שאינם במקום אחד כגון שלשתם ביהודה או בגליל עושין דיהודה וגליל חלוקין הם זה מזה לכל דבר כדמוכח בכמה מקומות והיינו דאמר ר"ל ל"ש אלא במקום אחד כלומר שהן כלם ביהודה או בגליל אבל בשתים כלומר שתים ביהודה ואחת בגליל או בשלשה מקומות כגון יהודה וגליל ועבר הירדן עושין
ועלה קאתי ר"י לפלוגי ואמר דלעולם אין עושין משום קרחה כלומר במקום דשייך לומר קרחה כגון שאינן מרוחקות ואף על גב שאינן במקום אחד אלא עומדות על הספר שבין יהודה וגליל והאחת ביהודה והשתים בגליל או בהפך כיון שהן מקורבות אין חילוק המדינות מועיל בזה
ומכל מקום יש לחוש משום קרחה...

6.
לחם משנה הלכות עבודה זרה פרק ד הלכה ד:

ורבינו לכאורה נראה שפסק כזמנין קמא דרב דבבית דין אחד הוא דאין עושין וכריש לקיש דאמר לא שנו אלא במקום וכו'.
ויש לתמוה עליו איך פסק כריש לקיש לגבי ר' יוחנן
ועוד דאמרו בגמרא תניא כותיה דר' יוחנן.

הוא מקשה כלעיל בסעיפים 4.1+4.2

7.
והוא מיישב:

ונראה לי דטעמא הוא משום דאמרינן בתוספתא פ' י"ד ר"ש בן אלעזר אמר אין עושין שלש עיירות הנדחות בא"י אבל עושין אחת או שתים ר"ש אומר אף שתים לא יעשו אחת ביהודה ואחת בגליל
משמע דלישנא דאחת או שתים משמע דאפילו במקום אחד
ומדר"ש פליג ואמר אף שתים לא יעשו
וא"כ מתניתין דנקט האי לישנא משמע דהם במקום אחד
ומברייתא ליכא תיובתא לריש לקיש דאתיא כר"ש דתוספתא

ה"לחם משנה" טוען שההוכחה מהברייתא לטובת רבי יוחנן היא רק דעה אחת בתוספתא, ואילו דעה שניה [דעת רבי שמעון בתוספתא] מתאימה דווקא לדעת ריש לקיש, ולכן אין הכרח לפסוק כר' יוחנן בגלל שהברייתא בגמרא מסייעת לו.

7.1
יש בדבריו חידוש גדול, שהרי בדרך כלל ההלכה נקבעת לפי הדברים שנאמרים או שמובאים בש"ס [גם אם מדובר בחלקים של משנה/ברייתא], וזוהי "עריכת הגמרא" של עורך הגמרא.

7.2
והוא מוסיף:

וריש לקיש אינו בא אלא לפרש המשנה

המחלוקת בסוגייתנו בין רבי יוחנן וריש לקיש איננה בסברא עצמאית ["אליבא דנפשייהו"], אלא באופן שיש לפרש את המשנה.
וכוונתו: במקרה כזה לא מחייב הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.

7.3

ומה שאמר בגמרא תניא כותיה דר' יוחנן וכו' אינו רוצה לומר סיוע לר' יוחנן דפירושא דמתני' הוא כך
אלא הסיוע הוא דמצינו סברתו מפורשת
אבל אינו מוכרח שפירוש המשנה הוא כך

ההוכחה מהברייתא לדעת רבי יוחנן איננה הוכחה לכך, שיש להסביר כך את משנתנו. ההוכחה היא רק לכך, שהסברא שהביא רבי יוחנן כבר נאמרה בברייתא, אבל זה לא מחייב שיש להסביר את משנתנו דווקא כרבי יוחנן.

7.3.1
נראה שהדברים לעיל מהווים חידוש גדול.

7.4
הוא ממשיך:

אדרבה פירוש המשנה כריש לקיש וברייתא כר"ש

פירוש המשנה מתאים יותר לפי ריש לקיש, וכרבי שמעון בתוספתא - כמובא לעיל בסעיף 7.

7.4.1

וכיון שכן ראוי לפסוק כסתם מתניתין דפירוש המשנה כך הוא והכי משמע ומשום דפסק כריש לקיש דלא חייש לקרחה פסק כזימנין אמר רב קמא דלא חייש לקרחה.

מכיוון שהרמב"ם פוסק כ"סתם משנה" - לפי האמור לעיל בסעיף 7.3 לכן, ממילא, הוא פירש כדעה הראשונה של רב.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)