|
גורל / רפי זברגרסנהדרין טז ע''ב - יז ע''א
הקדמה
בסוף דף ט"ז הגמרא מתחילה לדון במחלוקת המוזכרת במשנה, בין חכמים ורבי יהודה לגבי מספר הדיינים בסנהדרין הגדול בירושלים. חכמים סוברים כי בית הדין הגדול מנה שבעים ואחד דיינים, ורבי יהודה סובר שהיו שבעים. טעמם של חכמים מוזכר במשנה: מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד שנאמר (במדבר, י''א, ט''ז): אֶסְפָה לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒, ומשה על גביהן. משה אסף שבעים זקנים להיות בסנהדרין, ביחד איתו היו שבעים ואחד חכמים. הנושא
הגמרא מנסה להבין יותר טוב את דעת חכמים, ושואלת: מניין לחכמים שמשה עמד על גביהן של שבעים הזקנים ונמנה עמהם בסנהדרין? עונה הגמרא: אמר קרא (שם) וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ – משמע בהדייהו. הגמרא לומדת מן המלה עִמָּֽךְ שמשה רבנו היה ביחד עם הזקנים. רבי יהודה מייחס את המילה עִמָּֽךְ לשכינה ששרתה שם ולא לסנהדרין. מהו המסר?
בתנ''ך היו עוד מספר גורלות ידועים: ארץ ישראל נתחלקה בגורל, בחירת שעיר לעזאזל ושעיר לה' היה בעזרת גורל. וכן מציאת עכן כ''מועל בחרם'' בוצע בעזרת גורל ועוד. יש מחלוקת פרשנית כיצד להבין את הגורל, האם זהו ''מעין נבואה'' או מדרגה רוחנית מסוימת, או שמא "בחירה ראויה מתוך מספר אפשרויות''. |