הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
סנהדרין כא ע"א
בבבלי בסנהדרין דף כא א נאמר:
"והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון.
והא הואי מיכל! - אמר רב: עגלה זו מיכל, ולמה נקרא שמה עגלה - שחביבה עליו כעגלה, וכן הוא אומר לולי חרשתם בעגלתי וגו'. –
ומי הוו למיכל בני? והכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה! –
אמר רב חסדא: עד יום מותה - לא היה לה, ביום מותה - היה לה".
הבבלי מגלה לנו בשם רב שמיכל בת שאול אשתו של דוד זו עגלה.
שואל הבבלי הרי ידוע שלעגלה היה בן ולמיכל ידוע שלא היה עד יום מותה?
מתרץ רב חסדא: נכון שעד יום מותה לא היה לה אבל ביום מותה היה לה.
הירושלמי בסנהדרין ב, ד מוסיף ביאור לדעה הסוברת כרב חסדא:
"ויאמר דוד אל מיכל וגו'. ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. שאינן אמהות אלא אימהות. ובמה נענשה [שם כג] ולמיכל בת שאול לא היה לה וולד.
הכתיב והששי יתרעם לעגלה אשתו ? אלא שגעת כעגלה ומתה".
הירושלמי שואל את אותה שאלה של הבבלי: הרי למיכל לא היה ילד?
ומתרץ שבשעת מיתתה היא געתה וילדה וכתוצאה מכך מתה.
מתוך תשובתו של דוד אינם אלא אימהות (רבים של אם) אנו יכולים להבין את טענתה של מיכל. מיכל מזלזלת בנשים שצפו בריקודי הגברים בהכנסת ספר התורה. היא קוראת לנשים שפחות, כיוון שהם במקום לעסוק בדברים רוחניים (בבבלי עירובין צו, א מובא שמיכל הניחה תפילין וכן בירושלמי ברכות ב, ג, אולם בעוד בבבלי לא מיחו בה חכמים, בירושלמי כן מיחו בה בגלל שתפקידה של האישה הוא אכן בראש ובראשונה לבנות משפחה בפועל – כלומר עיסוק בדברים המעשיים). לפי הבנה זאת נבין מדוע למיכל לא היה ולד, כיוון שהחיים המעשיים בעולם הזה לא עמדו בראש מעייניה.
מוסיף הירושלמי שבשעת מיתתה מיכל חוזרת בתשובה - בשעת מיתתה היא געתה כעגלה.
בשעת מיתתה שהיא רואה את הולד שאליו היא שאפה , היא בוכה כי היא מבינה את תפקידה העיקרי של האישה ומתוך בכי זה היא מתה.
