הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מתקיף+תניא נמי הכי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין כא ע"א

... מתקיף לה רבינא: אימא כהנה - תרתי סרי וכהנה עשרין וארבע! –
תניא נמי הכי: לא ירבה לו נשים - יותר מעשרים וארבע. –
למאן דדריש וי"ו - ארבעים ושמנה הוו! –
תניא נמי הכי: לא ירבה לו נשים יותר מארבעים ושמנה.

1.
הגמרא למדה מפסוק "כהנה וכהנה..." שלמלך מותר לשאת 18 נשים. לשלמה היו בתחילה 6 נשים והנביא בא לומר לו שהוא רשאי לשאת "כהנה וכהנה", כלומר להוסיף פעמיים 6. סה"כ 18.

2.
מקשה [מתקיף] רבינא: אפשר לדרוש את הפסוק כך: היו לשלמה 6 נשים ואז רשאי לכפול "כהנה", דהיינו סה"כ שיהיהו לו 12 נשים, ופעם נוספת "כהנה" - 12. סה"כ 24 נשים.

3.
ומוסיפה הגמרא "תניא נמי הכי", כלומר, יש ברייתא שאומרת כך - וחולקת על משנתנו.

4.
אחר כך ממשיכה הגמרא להקשות שאפשר לדרוש את הפסוק באופן שלמלך מותר לשאת 48 נשים וגם לזה יש ברייתא תומכת.

5.
נשאלת השאלה: מדוע רבינא "מתקיף" ולא מנסח את שאלתו באופן פשוט יותר, ולומר רק רק את ההמשך בדבריו: "אימא כהנה...", ובלי ביטוי הפתיחה "מתקיף"?

6.
כידוע, המשמעות של הביטוי "מתקיף" היא פתיחה לקושיה מסברא ולא ממקור מוסמך [פסוק, משנה, ברייתא]. בסוגייתנו מדובר על שאלת פרשנות לפסוקים, והרי מצינו הרבה דיונים בש"ס על פרשנות פסוקים וללא שימוש בביטוי "מתקיף"?

7.
על כן צריכים אנו לומר שגם כאן יש שימוש בסברא. הרי הדין הבסיסי הוא שנלמד מ"כהנה וכהנה", ולכן רבינא מתקיף מסברא, אם מותר לשאת 18 נשים כי דורשים "כהנה" כפול מהמצב הקודם, הרי שיותר הגיוני [וזה ה"מתקיף"] לומר שה"כהנה" השני מכפיל את 6 הנשים שהיו לדוד + ה"כהנה", סה"כ (6+6)*2=24.

8.
המיוחד ב"מתקיף" בסוגייתנו שהקושיה/שאלה נשארת בתוקפה, ואף מקבלת סיוע מברייתא.

8.1
וזה מתאים לשיטה שסוברת שהביטוי "תניא נמי הכי" בא לקבוע, שהדין/היגד שעליו נאמר "תניא נמי הכי" נשאר למסקנה.
ובסוגייתנו הכוונה היא, שהסבר הפסוק לפי האמור ב"מתקיף" הוא ההסבר התקף בברייתא [והמשנה חולקת על הברייתא].

9.
נשאלת השאלה: 2 הברייתות חולקות על הנאמר במשנה. מדוע הגמרא לא אמרה "ורמינהו", או "רמי"?

10.
הליכות עולם שער שני פרק א:

א. כל מתיבי ורמינהי ומתקיף והוי לשון קושיא הם אלא שהם מתחלפים בענין.
שלשון תיובתא שייך כשהמקשה משיב על האמורא מכח משנה או ברייתא כי האמורא אין לו כח לחלוק על התנא. ומצינו לשון תיובתא על התנא מן הפסוק, במסכת ע"ז פרק אין מעמידין במחלוקת ר' אליעזר ורבנן מתיבי ויאמר משה גם אתה תתן בידינו וגו'. וכן בהרבה מקומות אחרים תמצא כלשון הזה.
ולשון רמיא כשמקשה ומשליך משניות וברייתות הסותרות זו לזו, וכן שייך האי לישנא כשמקשה פסוקים זה על זה רמו קראי אהדדי בהרבה מקומות.
ולשון אתקפתא שייך כשמקשה ומשיב האמורא את חבירו מכח פלפול וסברא בעלמא ולא מכח משנה וברייתא.
... ומצינו מתקיף שאינו מקשה לשום אדם אלא לעצמו שהוא תמה בעצמו על דבר משנה ויודע שהוא אמת אלא שמתמה לדעת טעמו,

10.1
היוצא מדבריו שסתירות בין משניות וברייתות מובאות בלשון "רמיא" [בדף שלנו בעמוד ב: "רב יהודה רמי: כתיב... וכתיב..." ], ומדוע בסוגייתנו אין הדבר כך?

10.2
כנראה שהתשובה היא - כפי שכבר הסברנו בהרבה סוגיות והזדמנויות – לא מקשים מברייתות שלא היו לגמרי מוכרות לאמוראים, וכנראה כך גם בסוגייתנו.
לצורך קושיה וסתירה אפשר להסתמך רק על ברייתא ידועה, אבל לצורך הוכחה לשיטת אמורא מסויים אפשר להסתמך גם על ברייתא שלא היתה ידועה לאמוראים [וזה בלשון "תניא נמי הכי"].

10.2.1
וזה מה שנראה בסוגייתנו: שתי הברייתות שמדברות על 24 או 48 נשים שמותרות למלך, אלה ברייתות שלא היו ידועות לאמוראים, ולכן אין מהם סתירה למשנה, אבל יש להן כח לסייע לאותם אמוראים, לאופן שדרשו את הפסוקים.