הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אמר רבי יהודה: אימתי..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין כה ע"א
משנה. ואלו הן הפסולין - המשחק בקוביא והמלוה בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית. אמר רבי שמעון: בתחילה היו קורין אותן אוספי שביעית, משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית. אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שאין להן אומנות אלא הוא, אבל יש להן אומנות שלא הוא - כשרין.
... וכי תימא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה -
והא אמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה
אימתי ובמה - אינו אלא לפרש דברי חכמים.
רבי יוחנן אמר:
אימתי - לפרש,
ובמה - לחלוק.
ודכולי עלמא, אימתי לפרש הוא! -
גברא אגברא קא רמית? -
מר סבר: פליגי, ומר סבר: לא פליגי. -
ולא פליגי? והתניא: בין שיש לו אומנות שלא הוא, בין שאין לו אומנות אלא הוא - הרי זה פסול! -
ההיא רבי יהודה משום רבי טרפון היא. דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה.
1.
לפי מסקנת הגמרא יש מחלוקת אמוראים לגבי הכלל של רבי יהושע בן לוי: "כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה - אינו אלא לפרש דברי חכמים".
2.
רבי יוחנן חולק על חלק מדברי ריב"ל, ואומר: "אימתי - לפרש, ובמה - לחלוק".
3.
ולגבי משנתנו שנאמר "אמר רבי יהודה: אימתי..." לפי שני האמוראים לעיל מתאים "אימתי לפרש הוא".
4.
רמי בר חמא סובר שגם "אימתי" בא לחלוק, ורבי יהודה במשנתנו בא לחלוק על "תנא קמא".
5.
הגמרא מנסה להקשות על ריב"ל ורבי יוחנן מברייתא:
ולא פליגי? והתניא: בין שיש לו אומנות שלא הוא, בין שאין לו אומנות אלא הוא - הרי זה פסול! -
מוכח שחכמים במשנתנו חולקים על רבי יהודה, וממילא הלשון "אימתי" בדברי רבי יהודה - בא לחלוק, וכשיטת רמי בר חמא.
ההסבר לכך שהברייתא היא דעת חכמים במשנתנו - ראה שוטנשטיין, הערה 1.
6.
מיישבת הגמרא:
ההיא רבי יהודה משום רבי טרפון היא. דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה.
הברייתא איננה זהה לדעת "תנא קמא"=חכמים במשנתנו.
וחכמים במשנתנו סוברים שמשחק בקוביה פסול מפני שאינו עוסק ביישובו של עולם [והמשחק בקוביה לא נחשב אסמכתא], ומתאים לדעת ריב"ל ורבי יוחנן הסוברים ש"אימתי" בדברי רבי יהודה בא לפרש את דברי חכמים.
7.
הראשונים מסבירים שהכללים הנ"ל - כל אחד לפי שיטתו - תקפים רק במשנה [ויש שגורסים בסוגייתנו במפורש "כל מקום שאמר רבי יהודה במשנתנו..." ] - ולא בברייתא.
8.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שא :
" כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים, הכי איתא בס"פ חלון [דף] פ"ב א' בשם ריב"ל ור' יוחנן פליג עליה ואמר דאימתי הוא לפרש ובמה לחלוק ועד כאן לא פליג רבי יוחנן אלא בבמה אבל באימתי תרווייהו שוין דלפרש בא ואע"ג דבפרק זה בורר [סנהדרין דף כ"ה א'] מוכח דרמי בר חמא אית ליה דאימתי דר"י בא לחלוק, וגם בפ"ק דגיטין דף ז' ב' איתא דר' ירמיה נמי הכי ס"ל
מ"מ כיון דריב"ל ור"י שוין באימתי דלפרושי אתא כוותייהו קיימא לן וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפרק מפנין ובכמה דוכתי ...
הלכה כריב"ל ורבי יוחנן בסוגייתנו לגבי "אימתי" - שבא לפרש.
8.1
[כאן הוא מאריך מאד בבירור השיטות להלכה]:
... יצא מן הכלל ללמד דכיון דהרי"ף והרמב"ם והרז"ה והתוספות ורבינו הגדול מוהריק"א והרדב"ז וספר אגודה פסקו כריב"ל דבין אימתי ובין במה דר"י לפרש דברי חכמים בא ואחריהם נמשכו הרב ב"ח והט"ז והדרישה ומהר"ש אלגאזי הכי נקטינן להלכה: "
9.
כמה ראשונים פוסקים כריב"ל נגד רבי יוחנן.
10.
וה"יד מלאכי" מוסיף:
כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי הוא לפרש דברי חכמים,
דוקא נקט ר' יהודה למעט דר' יהודה אין, הא תנא אחרינא דאמר אימתי ובמה אינו נוהג זה הכלל מהר"ש אלגאזי ז"ל ביבין שמועה כלל תל"ט
כלומר, לפי דעה אחת, הכללים בסוגייתנו נאמרו דווקא לגבי המושגים הנ"ל שנאמרו על ידי התנא רבי יהודה.
11.
מדוע דווקא התנא רבי יהודה בר אילעאי הוא זה שמשתמש בביטויים האלה במשנה?
ברוב הפעמים הביטוי במשנה "אימתי" נאמר על ידי רבי יהודה, והביטוי "במה דברים אמורים" נאמר ללא שם תנא.
[מופיע "אמר רבי אלעזר אימתי? במקום שיש עוררין" [כתובות פרק ב משנה ח] – כיצד נפרש זאת?]
כנראה שזה היה אחד ממאפייני סגנונו של רבי יהודה בר אילעי.
11.1
אבל נראה לי לומר [אולי "חידוש"]: לפי רוב הפרשנים שאומרים שהביטוי [למסקנה] בא לפרש, יש לומר, ששיטתו העקרונית של רבי יהודה היא שהוא בא לפרש את חכמים, כדי למסור הלכה מדוייקת.
