קללת חינם
סנהדרין כה ע"א
"ההיא רבי יהודה משום רבי טרפון היא. דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה".
פירש רש"י: "אין אחד מהן נזיר - שנים יושבין ואחד עובר, זה אומר: פלוני העובר נזיר הוא, וזה אומר: אינו נזיר, ואמר אחד: הריני נזיר אם כמותו הוא שהוא נזיר, וחבירו אומר: הריני נזיר אם כמותו הוא שאינו נזיר, ושניהם מתכוונין לנזירות ונמצא כאחד מהם, ואמר רבי טרפון אין אחד מהן נזיר, שעל הספק אמר דבריו תחילה ואין זו הפלאה דכי יפליא איש (ויקרא כז) יפרש משמע, אלמא לרבי טרפון דכי תלי תנאה במידי דלאו בידיה ולא ידע לה, אפילו הכי הויא אסמכתא, ולא אמרינן: מספיקא גמר ואקני".
רבי טרפון סובר שכאשר אין ודאות שדיבוריו של אדם יתממשו, אין דרך בני אדם להתכוין לתוכנם ברצינות. וכשיטתו סבר רבי טרפון שקללה על תנאי אין בה ממש, ולכן בפעמים רבות הוא לא חשש לקלל את עצמו כביכול, כגון במסכת אהלות פרק טז משנה א: אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲקַפַּח אֶת בָּנַי שֶׁזּוֹ הֲלָכָה מְקֻפַּחַת!
ואילו רבי יוסי סובר שאף על ספק אדם מתכוין למלא משמעות דיבוריו, ולכן אסמכתא קניא. כך אמרו במסכת בבא מציעא דף מח ע"ב: "הנותן ערבון לחבירו, ואמר לו: אם אני חוזר בי - ערבוני מחול לך, והלה אמר לו: אם אני אחזור בי - אכפול לך ערבונך, נתקיימו התנאים, דברי רבי יוסי. - רבי יוסי לטעמיה, דאמר: אסמכתא קניא".
לכן רבי יוסי לשיטתו שצריך להזהר מקללה אפילו על תנאי, ואפילו איזכור של אפשרות שיקרה דבר רע. כך אמרו במסכתות ברכות דף יט ע"א; ודף ס ע"א; וכתובות דף ח ע"ב: "תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן".
לכן אמרו במסכת בבא מציעא דף פה ע"א: "איקלע רבי לאתריה דרבי טרפון, אמר להו: יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו? אמרו לו: בן אין לו, בן בת יש לו".
ביקש רבי לבדוק האם צדק רבי טרפון בקולתו שבקללתו. ונתברר שניזוק. וכדברי רב יהודה אמר רב "קללת חכם אפילו בחנם היא באה" (מכות דף יא ע"א; סנהדרין דף צ ע"ב; ברכות דף נו ע"א). אך ראה עוד בסוף קישור זה.
