דברים שבלב / רפי זברגר

סנהדרין לה ע"א

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק (לב.): דיני נפשות - גומרין בו ביום לזכות, וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב. 
 

הנושא

הגמרא מנסה להבין את המסקנה של המשנה, כי "אין דנים לא בערב שבת ולא בערב יום טוב" מתוך הדין הקודם (אין גומרים את הדין לחובה באותו יום אלא יום למחרת). להלן האפשרויות השונות העולות:
1. לידייניה במעלי שבתא וליגמריה לדיניה במעלי שבתא – אולי נדון בערב שבת וגם נגמור את הדין באותו יום.
דחיה: דילמא חזו טעם לחובה, ובעו למיעבד הלנת דין - אולי הדין יהיה לחובה, ואז יצטרכו לגמור דין בשבת. ואז..
2. לדייניה במעלי שבתא וליגמריה בשבתא, וליקטליה בשבתא – אם ייגמר הדין למיתה ויצרכו להוציאו להורג בשבת (כדי לא לענות את הדין) 
דחיה: אין רציחה דוחה את שבת – אין היתר לבצע גזר דין מוות בשבת. 
3. וליקטליה לאורתא – אולי יוציאו להורג בערב
דחיה: נגד השמש בעינן . למדים מן הפסוק כי יש להוציא להורג דווקא בשעות היום. 
4. וליגמריה לדיניה בשבתא, וליקטליה בחד בשבתא – אולי הדין ייגמר בשבת, אך ביצוע גזר דין מוות יבוצע ביום ראשון. 
דחיה: נמצא אתה מענה את דינו. זהו עינוי דין, כאמור לעיל (הוצאת גזר הדין מוות רק למחרת היום).
5. נידייניה במעלי שבתא ונגמריה בחד בשבתא – נדון את דינו ביום שישי, ונגמור את הדין ביום ראשון (עינוי דין זהו רק ביחס של הוצאת גזר הדין לפועל באותו יום של גמר הדין).
דחיה: מינשו טעמייהו – ישכחו הדיינים את טענותיהם (מיום שישי ליום ראשון).
שאלה: אף על גב דשני סופרי הדיינין עומדים לפניהם, וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין. כיצד ישכחו הדיינים, והרי אמרנו לעיל כי סופרי הדיינים מתעדים את כל הנאמר ע''י הדיינים. א''כ, הדיינים יכולים לקרוא זאת. 
תשובה: נהי דבפומא כתבין, ליבא דאינשי - אינשי, הלכך לא אפשר. אמנם סופרי הדיינים כותבים את כל הנאמר ע''י הדיינים, אך מחשבותיהם של הדיינים כמובן אינן מתועדות. ואנו חוששים כי הסיבות והמניעים שהביאו את הדיינים לפסוק כפי שפסקו נשכחו מהם מיום שישי ליום ראשון, ולכן לא יצא פסק דין אמיתי ונכון. 
זאת הסיבה לדין של המשנה: אין דנים בערב שבת וחג. 
 

מהו המסר?

למדנו היום להתייחס הלכתית גם למחשבותיהם של הדיינים. מחשבות אשר גרמו להם לפסוק ביום הראשון לדיון כפי שפסקו. מחשבות אלו אינן מתועדות ע''י סופרי הדיינים, אך הינם ''חלק בלתי נפרד'' מפסק הלכה שלהם.
כמו לכל בן אדם, כך גם ילדינו – "מלאים מחשבות כרימון". לפעמים התייחסות שלנו למעשים שלהם, דורשת גם התייחסות למחשבותיהם. ''מעשים לא טובים'' יכולים לנבוע מהרבה ''סיבות פנימיות'' הידועות רק לעושה המעשה.
ננסה להבין ולדלות מהם, מה היו המניעים והסיבות לביצוע אותם מעשים. לפעמים ''מחשבה מעוותת'' גורמת גם לביצוע מעשים שלא ייעשו, ושומה עלינו לבחון ולדעת זאת. לאחר שעלינו על ה''מניעים והסיבות הנסתרות למעשים'', יש להתייחס אליהם, לדבר אודותן עם הילד, לנסות להבין מה גרם למחשבות אלו, ולשאוף לשנות את קווי המחשבה, ולהאמין, כי כך, גם המעשים ישתנו לטובה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]