מידרוג מיתות בי"ד
סנהדרין מו ע"א - מז ע"א
"שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין; אחת לנהרגין ולנחנקין, ואחת לנסקלין ולנשרפין".
ביארו בדף מז ע"א: "כשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל. וליתקון ארבע קברות? - שני קברות גמרא גמירי לה".
ועדיין סברת הדין צריכה ביאור, הרי סוף סוף יש כאן ארבע דרגות של רשעים.
אלא שאמרו בתחילת הפרק הבא: (סנהדרין דף מט ע"ב) "ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק. רבי שמעון אומר: שריפה, סקילה, חנק והרג". מכאן שמפורסם היה בידי חכמים שקיימות שתי דרגות חומרא עיקריות: א. הרג, וחנק – שהן המיתות ה'רגילות'. ב. סקילה, ושריפה – שהן המיתות שיש עמן 'הוקעה' על שום חומרת העוון.
ורק נחלקו תנא קמא ורבי שמעון במדרוג המיתות שבתוך הקבוצות. ונפקא מינה למי שנתחייב שתי מיתות.
דעת ת"ק שסקילה חמורה משריפה, והרג חמור מחנק, משום שיש בהן ניוול הגוף.
ודעת רבי שמעון ששריפה חמורה מסקילה, וחנק חמור מהרג, משום שאין מיתתן בבת אחת, ונמצא מתייסר בשעת למיתתו.
מחלוקת דומה לזו, בענין ניוול אשה, הובאה לעיל בדף מה ע"א: "מר סבר בזיוני דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה, ומר סבר: ניחא דגופיה עדיף מבזיוני". דעת חכמים דרבי יהודה שבדרך כלל הוא רבי שמעון דבזיון האדם חשובה לו יותר מאשר נוחות גופו, לכן אין האשה נסקלת ערומה. ורבי יהודה שהוא בדרך כלל בר פלוגתיה דרבי שמעון סובר שנוחות גופו חשובה מבזיונו, לכן האשה נסקלת ערומה לקצר את סבל הסקילה.
בשתי המחלוקות הלכה כחכמים שנוח לו לאדם לסבול לבל יתבזה. אמנם סקילה בעירום נחשבת לבזיון רק לאישה, ואילו לאיש רק ניוול גופו נחשב לביזיון.
וקשה, הניחא לרבי יהודה שכשם שאין בזיון רב באיש הנסקל ערום כך גם דין אישה. אך מה סובר רבי שמעון, אם ערום נחשב לה לבזיון, קל וחומר שתחשוש לבזיון ניוול גופה ותעדיף מיתה מצערת על פני מיתה מנוולת!
וי"ל שלרבי שמעון איכפת לה מבזיונה שבחייה אך לא לבזיון שלאחר מיתה.
