הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מנא הני מילי" - כך הלכה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין נו ע"ב
רבי חנניה בן (גמלא) +מסורת הש"ס: גמליאל+ אומר: אף על הדם מן החי. רבי חידקא אומר: אף על הסירוס.
רבי שמעון אומר: אף על הכישוף.
רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת כישוף - בן נח מוזהר עליו. לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודורש אל המתים וגו' ובגלל התועבת האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך, ולא ענש אלא אם כן הזהיר.
רבי אלעזר אומר: אף על הכלאים. מותרין בני נח ללבוש כלאים, ולזרוע כלאים, ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן.
1.
רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ו:
מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד, ואין נהרגין עליהן, ועכו"ם שהכה ישראל אפילו חבל בו כל שהוא אף על פי שהוא חייב מיתה אינו נהרג.
הרמב"ם פסק כרבי אליעזר.
2.
חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף נו עמוד ב:
ר' אליעזר אומר אף מן הכלאים. הרמב"ם ז"ל פסק כר' אליעזר בפ' הנזכר אבל אינו נהרג עליהן.
ונ"ל שפסק כמותו אף על פי שהוא יחיד
לכאורה קשה על הרמב"ם שפסק כרבי אליעזר למרות שהוא דעת יחיד בסוגייתנו.
3.
והוא עונה:
משום דבגמ' אמרי' מה"מ אמר שמואל א"ק את חקותי חוקים שחקתי לך כבר וכו'
ומדקאמ' מה"מ ושמואל אייתי קרא ש"מ דרבנן מודו בה דאי לאו הלכתא היא לא הוה להו בגמ' למימר אלא מ"ט דר"א כדקאמר לעיל מיני' מ"ט דר' שמעון.
הוא קובע כלל מעניין, שהביטוי "מנא הני מילי" [ולא משתמשים בביטוי "מאי טעמא"] בש"ס משמעותו, שכך עורך הגמרא פוסק להלכה.
3.1
מביא תרוץ נוסף:
ועוד שזאת הדרשה דחוקי' שחקקתי לך כבר היא רגילה בתלמו' לומר חוקים שחקקתי לבני נח שצויתי אותם שלא להרכי' כלאים בבהמה ואילנות תשמורו ומשמע דהילכתא היא
אלא שאין זה ראיה דבעלמא לא נקטי הך דרשא לענין בני נח אלא לגבי חוקים שחקק הקדוש ברוך הוא בבריאת עולמו שאמר למינהו בבהמות ואילנו' שלא ישנו סדרי בראשית בהרכבה ובכלאים:
הדין של איסור כלאים הוא דין בסיסי בקיום העולם - ובלשונו של הר"ן: "שחקק הקדוש ברוך הוא בבריאת עולמו שאמר למינהו בבהמות ואילנות שלא ישנו סדרי בראשית בהרכבה ובכלאים" - ולכן, למרות שלא הובא הסבר זה בסוגייתנו הרמב"ם פסק כרבי אליעזר.
4.
כסף משנה הלכות מלכים פרק י הלכה ו:
[ו] מפי הקבלה וכו'. בפרק ארבע מיתות (דף נ"ו:) גבי הא דמני ז' מצות שנצטוו בני נח רבי אליעזר אומר אף על הכלאים מותרים בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואין אסורים אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן ומפרש טעמא דידיה
וסובר רבינו דאף ע"ג דלית הלכתא כרבי אליעזר משום דא"כ הוו להו שמונה מצות בני נח שהוא נהרג עליהם ואנן על שבע מצות בן נח נהרג אשכחן וכמ"ש בפרקים הקודמים אבל על שמונה מצות נהרג לא אשכחן מכל מקום
כיון דשמואל מפרש (שם ס'.) למילתיה אלמא ס"ל דאסורין הן בכלאים אף על פי שאין נהרגין עליהם:
הרמב"ם פסק כרבי אליעזר מפני ששמואל בגמרא [סנהדרין דף ס] מסביר ומפרש את דברי רבי אליעזר.
כנראה שהוא מתכוון לומר, שהרמב"ם פסק על פי הכלל "מדשקל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
5.
גופי הלכות פרק יג - כללי אות מ' כלל תיג:
עוד לו, וז"ל מנא הני מילי כששואל על דברי תנא יחיד מוכח דהלכתא כוותיה מדלא קאמר בלשון מאי טעמא, כך מצאתי בשיטת סנהדרין פ"ד מיתות [נו:] נראה שהיא להר"ן ז"ל,
ששם מביא ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל שפסק פ"י ממלכים ה"ו הלכה כר' אליעזר דסבירא ליה דבן נח נצטוה על הכלאים אף על גב דהוי יחיד, מדאמרי בגמ' מנא הני מילי אמילתיה דרבי אליעזר,
ולא קאמר מ"ט דרבי אליעזר[צז].
מביא כדברינו לעיל בסעיף 4.
6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תסז:
מנא הני מילי, כששואל על דברי תנא יחיד מוכח דהלכתא כוותיה מדלא קאמר בלשון מאי טעמא כ"כ מוהר"ש אלגאזי בספר גופי הלכות כלל תי"ג בשם ר' בצלאל בכלליו שמצא כן בשיטת סנהדרין נראה שהיא להר"ן דמטעם זה פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות מלכים דבן נח נצטווה על הכלאים כר"א משום דקאמר בש"ס מנה"מ אמילתיה ובלשונותיו על הרמב"ם שם דף ק"ב א',
הוא מביא את דברי ה"גופי הלכות" לעיל בסעיף 5 [הוא לא מזכיר שה"גופי הלכות" אמר זאת בשם הר"ן].
6.1
הוא לא מקבל את דברי ה"גופי הלכות":
הוסיף עוד שכ"כ הרא"ה לדעת הרמב"ם ד"ה מלכים הנזכר והגם דמפי גאוני עולם יצאו הדברים,
לי אני בעניי קשה בעיני לומר כן לדעת הרמב"ם מדאשכחנא בפרק כיצד מעברין [דף] נ"ז א' דעלה דתנינן תמן נותנין קרפוף לעיר דר"מ קאמר שם תלמודא מנה"מ אמר רבא דאמר קרא אמרה תורה תן חוצה ואח"כ מדוד
וכתב שם הרמב"ם בפירוש המשניות דאין הלכה כר"מ
וכן בחבורו הגדול ריש פרק כ"ח מהלכות שבת פסק כחכמים משום דרבים נינהו כמ"ש שם הכ"מ
הרי דאף דקאמר תלמודא מנה"מ אמילתיה דר"מ ומצורף לזה דקי"ל הלכה כדברי המקיל בעירוב ואפילו יחיד אצל רבים
עכ"ז לא סמך הרמב"ם עליו לפסוק כר"מ
וכן על מאי דתניא שם לעיל מיניה בדף נ"ו ב' אמר ר"א בר יוסי תחום ערי לוים אלפיים אמה קאמר עלה בגמרא מנה"מ אמר רבא דאמר קרא וכו'
ואפ"ה דחאה הרמב"ם מהלכה כמו שתמצא אליו ז"ל בריש פרק י"ג מהלכות שמיטה ויובל ע"ש,
עד כאן היא הביא דוגמאות והוכחות שהרמב"ם לא פסק כשיטה שעליה נאמר "מנא הני מילי".
6.1.1
האם מדבריו לעיל משמע שהוא סובר, שהרמב"ם, כעיקרון, לא מקבל את הכלל של "מדשקיל וטרי...", או אולי הוא סובר [כלהלן] שהביטוי "מנא הני מילי" לא מוכיח דבר כמי הלכה ואיננו משמש כ"שקיל וטרי".
6.2
ומעתה יותר קרוב לשמוע מ"ש הכ"מ בפ"י מהלכות מלכים הלכה ו' דטעמא דפסק הרמב"ם כר"א הוא משום דשמואל מפרש למילתיה אלמא הכי ס"ל ע"כ וע"ש בלחם יהודה.
מסביר בסוגייתנו כ"כסף משנה" לעיל בסעיף 4.
6.3
הסבר נוסף בפסק רמב"ם בסוגייתנו:
עוד י"ל לדעת הרמב"ם דס"ל דהך דשמואל חקים שחקקתי לך כבר וכו' דקאמר אמילתיה דר"א הלכה היא
כלעיל בסעיף 3.1
6.4
הוא מוכיח את הסברו לעיל:
מדמקשינן בפ"ק דקידושין דף לט [ט"ל] א' על מאי דקאמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה והאנן תנן הכלאים מד"ס
ומשנינן לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת האילן
כדשמואל דאמר שמואל את חקותי תשמרו חקים שחקקתי לך כבר וכו'
והביאו הרי"ף והרא"ש ובה"ג וסמ"ג והטור ושאר פוסקי הלכות
6.5
מביא סיוע לדבריו מדברי ה"לחם משנה":
וסהדי במרומים שאחר שכתבתי כן דרשתיהו פגשתיהו בלחם משנה שם
7.
לחם משנה הלכות מלכים פרק י הלכה ו:
[ו] מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה וכו'. מה שאמר הרב כ"מ דהרב פסק כר' אליעזר משום דשמואל מפרש טעמיה אינו מספיק דגם שם בגמרא שקלו וטרו לפרש דברי ר' שמעון דאמר אף על הכישוף ולא פסק רבינו כוותיה דכן דרכו לפרש טעם התנא אף על גב דלית הלכתא כוותיה.
הוא חולק על העיקרון של ה"כסף משנה" לעיל בסעיף 4, וטוען שמבחינה עקרונית הגמרא מסבירה ומנמקת גם את דברי התנא שאין הלכה כמותו!
7.1
והסבר הרמב"ם:
אבל טעמו של רבינו נראה לי משום דבפ"ק דקידושין (דף ל"ט) הקשה על הא דאמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה הא אנן תנן הכלאים מדברי סופרים ותירצו לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת האילן כדשמואל דאמר שמואל את חקותי תשמורו וכו' משמע דהא דשמואל הלכה היא
כלעיל בסעיף 3.1
וכיון שכן נלמוד ממנו דכלאים נאסר לבני נח אבל מ"מ לא רצה רבינו לחייב מיתה משום דבגמ' בפ' ארבע מיתות לא אמרו אלא על שבע מצות בן נח נהרג משמע דעל אחרות לא וכמ"ש הרב בכ"מ לקמן בפרק זה:
8.
המשך דברי ה"יד מלאכי":
המשך לסעיף 6.5
ועם מאי דכתיבנא ניחא ומיתרצא שפיר קושית מוהר"ש אלגאזי שהקשה על הכ"מ בספר גופי הלכות דף ק"ב א' וז"ל וק"ק דמי גרע סתמא דגמרא דמפרש מ"ט דר"ש דקאמר על הכישוף מצווים בני נח מסמיכות הפסוק והוא הסמוכים במשנה תורה דלכ"ע דרשינן
וא"כ הוה ליה לרבינו ז"ל לפסוק דמצווים בני נח על הכישוף ע"כ
הוא מוסיף קושיה על האמור לעיל בסעיף 3, וטוען שגם הביטוי "מאי טעמא" צריך להוכיח שכך הלכה [כמו "מנא הני מילי"].
9.
סוף דבר אין כאן אף דעה שמבדילה וטוענת שמשמעות הביטוי "מנא הני מילי" היא, שמחפשים מקור מהתורה, ואילו משמעות הביטוי "מאי טעמא" היא שמחפשים נימוק של סברא [גם אם מדובר בדין תורה]!
9.1
גם מעניין שכל החכמים לעיל לא התייחסו לשאלה האם "מנלן" זהה ל"מנא הני מילי" לגבי השיטות שהלכה כ"מנא הני מילי".
